חוק1952הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, הרחקה מישראל.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק רביעי: הרחקה ומשמורת / סימן א׳: הרחקה, משמורת ושחרור בערובה
13. הרחקה מישראל
תיקון: תשמ״ה, תשס״א־4, תשס״ה־2, תשפ״ו־2
(א)מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, התש״י–1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה – שוהה שלא כדין), יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן.
(ב)הרחקתו מישראל של שוהה שלא כדין תהיה על פי צו הרחקה שניתן עליו בידי שר הפנים; בצו הרחקה ניתן לקבוע כי הוצאות ההרחקה, לרבות הוצאות ההחזקה במשמורת (בפרק זה – הוצאות ההרחקה), יחולו על האדם שעליו ניתן הצו או על המעביד שהעסיק אותו בישראל בלא היתר מאת שר הפנים או תוך הפרת תנאי ההיתר ובלבד שלא תעוכב הרחקתו של שוהה שלא כדין רק מהטעם שאין בידו לשאת בהוצאות ההרחקה.
(ב1) (1)נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על האדם שעליו ניתן הצו, ואותו אדם המציא ערובה לפי הוראות פרק זה, או שהפקיד סכום כסף בהיותו מוחזק במשמורת או במשמורת זמנית, אף אם הסכום האמור אינו ערובה, ניתן לגבות את הוצאות ההרחקה מן הערובה או מתוך סכום הכסף שהופקד כאמור, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים.
(2)נקבע בצו הרחקה לפי הוראות סעיף קטן (ב) כי הוצאות ההרחקה יחולו על המעביד – רשאים הממונה, כהגדרתו בחוק עובדים זרים, וכן עובד המדינה שהממונה הסמיכו לכך, לגבות את הוצאות ההרחקה מאותו מעביד, ובלבד שסך הוצאות ההרחקה שייגבו לפי פסקה זו לא יעלה על 7,500 שקלים חדשים, ורשאי הממונה, כל עוד לא שילם המעביד את הוצאות ההרחקה במלואן, לסרב להעניק לאותו מעביד היתר להעסקת עובד זר לפי פרק ד׳1 לחוק עובדים זרים, מטעם זה בלבד.
(3)הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על ההוראות לפי סעיף 14.
(ג)מי שניתן עליו צו הרחקה חייב לצאת מישראל ולא לשוב אליה כל עוד לא בוטל הצו.
(ד)מי שניתן עליו צו הרחקה יימסר לו הצו בכתב והוא לא יורחק לפני תום שלושה ימים ממסירת הצו לידיו אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן; ואולם רשאי ממונה ביקורת הגבולות, לפי בקשתו של מי שניתן עליו צו הרחקה, לדחות את ההרחקה לתקופה קצרה הכרחית, שלא תעלה על 14 ימים, לשם טיפול בעניניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל שלא ניתן לטפל בהם בהעדרו; ממונה ביקורת הגבולות רשאי להאריך תקופה זו מטעמים הומניטריים מיוחדים; תקופת הדחיה לא תבוא במנין הימים לפי סעיף 13ו(א)(4).
פורסמו תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ״ו–1985.
(ה)(הוראת שעה לשנה מיום 26.3.2026): על אף הוראות סעיף קטן (ד), לעניין שוהה שלא כדין שנכנס לישראל במסגרת השתתפותו במשט שנועד להפר את הסגר הימי החוקי שהטילה מדינת ישראל על רצועת עזה, וניתן עליו צו הרחקה, יחולו הוראות אותו סעיף קטן בשינוי זה: במקום ”שלושה ימים“ יקראו ”24 שעות“.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.