הנוסח המלא של תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ״ו–1985, ב-4 סעיפים.

בתקנות אלה –

”המנהל“ – מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;

”הוצאות“ – הוצאות ביצוע צו גירוש מן הארץ, לרבות –

(1)הוצאות חיפוש ואיתור של המגורש;

(2)הוצאות איכסון;

(3)הוצאות נסיעה, לרבות דמי כרטיס, מסים, היטלים וכל הוצאה אחרת הנוגעת להסעה;

(4)הוצאות ליווי;

(5)הוצאות אחרות הכרוכות בביצוע הצו;

(6)הוצאות הכרוכות בגביית ההוצאות שפורטו בפסקאות (1) עד (5).

(א)הורה שר הפנים או מי שהוא הסמיכו, לפי סעיף 13 לחוק, שצו גירוש יבוצע על חשבון האדם שעליו ניתן או על חשבון מעביד, יגיש המנהל לאדם שעליו ניתן הצו או למעביד, לפי הענין דרישה לתשלום הוצאות באחת מדרכים אלה:

(1)דרישה לשלם לאוצר המדינה אמדן הוצאות צפויות, כדי לאפשר ביצוע צו הגירוש;

(2)דרישה לשלם במישרין לנותני שירותים שיפורטו בדרישה, את הסכומים הקבועים לצד כל אחד מהם בדרישה;

(3)דרישה להחזר הוצאות שנשאה בהן המדינה, לפי חשבון מפורט.

(ב)שילם האדם שעליו ניתן הצו או המעביד הוצאות על פי אומדן לפי תקנת משנה (א)(1), יערוך המנהל עם סיום ביצוע צו הגירוש חשבון סופי והאדם שעליו ניתן הצו או המעביד, לפי הענין, יהיה חייב להשלים את ההפרש בין החשבון הסופי לבין ההוצאות ששילם לפי תקנת משנה (א) או יהיה זכאי להחזר ההפרש.

לא שילם האדם שעליו ניתן הצו או המעביד סכום שנדרש לשלמו כאמור בתקנה 2 תוך 7 ימים מיום הדרישה, תחול על הסכום ריבית החשב הכללי המתפרסמת מעת לעת ברשומות, מהיום השביעי שלאחר יום הדרישה עד המועד שבו שולם הסכום בפועל.

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן.