תקנות1996הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1996, בקשה למינוי סניגור ציבורי.
1. בקשה למינוי סניגור ציבורי
(א)מי שנתמלא בו אחד התנאים המפורטים בסעיף 18(א)(1) עד (4) או (7) לחוק או בתקנות לפי סעיף 18(ג) לחוק (להלן – המבקש), יגיש את בקשתו למינוי סניגור ציבורי ללשכת הסניגוריה הציבורית במחוז שבו מתנהל ההליך המשפטי נגדו, לפי טופס 1 בתוספת.
(ב)הבקשה למינוי סניגור ציבורי של עצור תועבר ללשכת הסניגוריה הציבורית, באמצעות הממונה על החקירה, בהקדם האפשרי.
(ג)עצור שהובא לבית משפט להליך של מעצר או שחרור בערובה, וטרם הגיש את בקשתו למינוי סניגור ציבורי, כאמור בתקנת משנה (א) או שהבקשה טרם הועברה ללשכת הסניגוריה הציבורית לפי תקנת משנה (ב), רשאי להגיש את בקשתו כאמור באמצעות נציג הסניגוריה הציבורית שבבית המשפט.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1996 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.