חוק1951הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק נכסי המדינה, תשי״א–1951, פירושים.
1. פירושים
בחוק זה –
”ישראל“ – השטח בן חל משפט מדינת ישראל;
”נכס“ - כולל מקרקעים ומטלטלים, וכן זכויות וטובות הנאה מכל סוג שהוא;
”נכסיהם של שלטונות ארץ ישראל“ כוללים –
(1)כל המקרקעים;
(2)כל ההמכרות והמחצבים למיניהם הנמצאים במקרקעים או במים, מתחת להם או עליהם, בין שהמים הם נהרות או ימים שבפנים הארץ ובין שהם מי חוף;
(3)כל המטלטלים;
(4)כל הזכויות, בין מוחזקות ובין ראויות;
שהיו ביום ה׳ באייר תש״ח (14 במאי 1948) קנין ממשלת ארץ ישראל, כל מחלקה ממחלקותיה או שירות משירותיה, או קנין הנציב העליון, אם כנאמן בעד ממשלת ארץ ישראל ואם באופן אחר, או קנין נושא תפקיד אחר בממשלת ארץ ישראל בתוקף תפקידו, אם כנאמן בעד ממשלת ארץ ישראל או בעד כל מחלקה ממחלקותיה או שירות משירותיה, ואם שלא כנאמן כלל;
”קרקע עירונית“ פירושו – מקרקעים בישראל המצויים בתחומי שטח תכנון עיר, להוציא שטח תכנון גלילי;
”זכיון“ - כולל רשיונות, תעודות היתר, חוזי חכירה לכריה וזכויות כריה לפי פקודת המכרות, פקודת כריית השמן, 1938, או פקודת המינראלים הרדיואקטיביים, 1947.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק נכסי המדינה, תשי״א–1951 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.