סעיף 110כד לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, חיסיון.

(א)אין אדם חייב למסור, ובית דין או דן יחיד לא יקבל, ראיה, אם השר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בשלומו של אדם, בדרכי פעולתו של השירות או בעניין ציבורי חשוב אחר, או אם השר, בהסכמת שר הביטחון, הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה, אלא אם כן מצא שופט בית הדין לערעורים, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה.

(ב)הוגשה לבית דין למשמעת או לדן יחיד תעודה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית הדין או הדן היחיד, לפי העניין, על פי בקשת בעל הדין המבקש את גילוי הראיה, להפסיק את הדיון לתקופה שיקבע כדי לאפשר את הגשת העתירה לגילוי הראיה, ואם ראה לנכון – גם עד להחלטה בעתירה.

(ג)הוראות סעיף 46(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971 יחולו, בשינויים המחויבים, על דיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף זה.