Ordinance1971The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 110כד of פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, חיסיון.
This section is in פרק ג׳: בתי סוהר / סימן ט׳: דין משמעתי – הוראות כלליות
110כד. חיסיון
תיקון: תשס״ח־2
(א)אין אדם חייב למסור, ובית דין או דן יחיד לא יקבל, ראיה, אם השר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בשלומו של אדם, בדרכי פעולתו של השירות או בעניין ציבורי חשוב אחר, או אם השר, בהסכמת שר הביטחון, הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה, אלא אם כן מצא שופט בית הדין לערעורים, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה.
(ב)הוגשה לבית דין למשמעת או לדן יחיד תעודה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית הדין או הדן היחיד, לפי העניין, על פי בקשת בעל הדין המבקש את גילוי הראיה, להפסיק את הדיון לתקופה שיקבע כדי לאפשר את הגשת העתירה לגילוי הראיה, ואם ראה לנכון – גם עד להחלטה בעתירה.
(ג)הוראות סעיף 46(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971 יחולו, בשינויים המחויבים, על דיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף זה.
The text on this page is adapted from the entry פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.