סעיף 110נד לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל״ב–1971, סמכות בית הדין לערעורים.

בית הדין לערעורים רשאי לעשות אחת מאלה:

(1)לקבל את הערעור, כולו או חלקו, לשנות את פסק הדין של בית הדין למשמעת, או לבטלו ולתת אחר במקומו;

(2)לדחות את הערעור;

(3)לתת בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת שבית הדין למשמעת היה מוסמך לתתה, ובכלל זה להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה התגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם העבירה שונה מזו שהורשע בה בבית הדין למשמעת, או שהעובדות שהוכחו לא נטענו בו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; ואולם לא יטיל בית הדין לערעורים על הנאשם עונש חמור מהעונש שהוטל עליו, אלא אם כן הוגש ערעור על קולת העונש;

(4)להחזיר את הדיון לבית הדין למשמעת שנתן את פסק הדין, עם הוראות.