סעיף 4ד לחוק חניה לנכים, התשנ״ד–1993, חניה לנכה סמוך למקום מגוריו.

(א)רשות מקומית תקצה לרכב מזכה אחד של נכה המתגורר בתחומה, הנושא תג נכה, מקום חניה אחד המתאים לצרכיו של הנכה, שמידותיו ייקבעו בהתחשב בתקן ישראלי, סמוך ככל האפשר למקום מגוריו של הנכה, ובמרחק שאינו עולה על 200 מטרים ממנו; לעניין זה, ”תקן ישראלי“ – כמשמעותו בחוק התקנים, התשי״ג–1953.

(ב)מצאה הרשות, המקומית כאמור בסעיף קטן (א) כי אין מקומות חניה המוסדרים על ידה במרחק שאינו עולה על 200 מטרים ממקום מגוריו של הנכה, תקצה לרכבו המזכה כאמור בסעיף קטן (א), ככל האפשר, חניה כאמור באותו סעיף קטן במרחק שאינו עולה על 400 מטרים ממקום מגוריו.

(ג)הרשות המקומית תקצה מקום חניה לפי סעיף זה בתוך 60 ימים מיום שהוגשה לה בקשה לכך.

(ד)רשות התימרור המקומית תציב במקום החניה שהוקצה לפי סעיף זה, על חשבונה, תמרור המייחד את מקום החניה לרכב כאמור בסעיף קטן (א), אשר את פרטיו מסר לה הנכה, והם יצוינו על גבי התמרור.

(ה)נכה או אדם המתלווה אל הנכה והנוהג בעבורו ברכב רשאי להחנות את הרכב המזכה שפרטיו צוינו על גבי התמרור כאמור בסעיף קטן (ד) במקום החניה שהוקצה כאמור בסעיף זה, בלא תשלום; לא תהיה לנכה כל זכות אחרת או נוספת במקום החניה שהוקצה לפי סעיף זה.

(ו)הוראות סעיף זה לא יחולו אם לנכה חניה הנמצאת בשימושו הבלעדי באופן קבוע, ובכלל זה חניה הצמודה לדירת מגוריו, ובלבד שהיא מותאמת לצרכיו.

(ז)לעניין סעיף זה יקראו את ההגדרה ”נכה“ שבסעיף 1, כך:

(1)ברישה, במקום ”עיוור“, יבואר ”עיוור או“ והמילים ”או אדם שניתן לגביו אישור בכתב כאמור בסעיף 1א“ – לא ייקראו;

(2)בפסקה (1), במקום ”ל־60%“ יבוא ”ל־90%“.