סעיף 13 לחוק הנאמנות, תשל״ט–1979, איסור טובת הנאה.

(א)נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.

(ב)”קרוב“ של נאמן, לענין סעיף זה –

(1)בן זוגו;

(2)הורה, הורה־הורה, צאצא, אח או אחות של הנאמן או של בן זוגו;

(3)בן זוג של אחד המנויים בפסקה (2);

(4)שותף של נאמן או של אחד המנויים בפסקאות (1) עד (3);

(5)תאגיד שבהונו, ברווחיו או בשליטתו יש לנאמן או למנויים בפסקאות (1) עד (3) חלק העולה על 5%.

(ג)בית המשפט רשאי לאשר מראש פעולה מן המנויות בסעיף קטן (א) אם ראה שהיא לטובת הנאמנות.

(ד)הוראות סעיף קטן (א) אינן באות לגרוע ממה שמגיע לנאמן או לקרובו מכוח היותם נהנים.

(ה)פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית המשפט – בטלה, זולת אם נעשתה בתמורה כלפי אדם שאינו בין המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו־(2) ושפעל בתום לב.