Law1979The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 13 of חוק הנאמנות, תשל״ט–1979, איסור טובת הנאה.
This section is in פרק א׳: הוראות כלליות
13. איסור טובת הנאה
(א)נאמן לא ירכוש לעצמו או לקרובו נכס מנכסי הנאמנות או כל זכות בו, לא יפיק לעצמו או לקרובו טובת הנאה אחרת מנכסי הנאמנות או מפעולותיה, ולא יעשה דבר שיש בו סתירה בין טובת הנאמנות לבין טובתו שלו או של קרובו.
(ב)”קרוב“ של נאמן, לענין סעיף זה –
(1)בן זוגו;
(2)הורה, הורה־הורה, צאצא, אח או אחות של הנאמן או של בן זוגו;
(3)בן זוג של אחד המנויים בפסקה (2);
(4)שותף של נאמן או של אחד המנויים בפסקאות (1) עד (3);
(5)תאגיד שבהונו, ברווחיו או בשליטתו יש לנאמן או למנויים בפסקאות (1) עד (3) חלק העולה על 5%.
(ג)בית המשפט רשאי לאשר מראש פעולה מן המנויות בסעיף קטן (א) אם ראה שהיא לטובת הנאמנות.
(ד)הוראות סעיף קטן (א) אינן באות לגרוע ממה שמגיע לנאמן או לקרובו מכוח היותם נהנים.
(ה)פעולה מן המנויות בסעיף זה שנעשתה בלי אישור בית המשפט – בטלה, זולת אם נעשתה בתמורה כלפי אדם שאינו בין המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו־(2) ושפעל בתום לב.
The text on this page is adapted from the entry חוק הנאמנות, תשל״ט–1979 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.