תקנות1948הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 25 לתקנות־שעת־חירום (פיקוח על כלי שיט), תש״ח–1948, ערר על קביעת דמי חכירה.
25. ערר על קביעת דמי חכירה
תיקון: תשל״ה, תשל״ז [16]
(א)חייב השר, בהוראה לפי תקנה 2(7), אדם פלוני להחכיר כלי שיט, וקבע את דמי החכירה או תנאיה מכוח התקנה האמורה או מכוח תקנה 5ב, או קבע תשלום מקדמה או מועדו מכוח תקנה 5ב, רשאי כל מי שרואה עצמו נפגע על ידי קביעה כאמור לערור עליה לפני בית דין לעניני אניות שלפי סעיף 10 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, ובית הדין האמור רשאי לאשר את הקביעה או לשנותה.
(ב)בערר על קביעת דמי חכירה כאמור ינהג בית הדין פי הכללים שבפסקה (א) לסעיף 6(1) לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, וכן בפסקה (1) של התנאי המגביל לסעיף 6(1) האמור, כאילו כלי השיט נתפס מכוח סמכויות שעת חירום כמשמעותן בפקודה האמורה, וכאילו דמי החכירה המשתלמים מאת השוכר הם הפיצויים לפי הפקודה האמורה, הכל בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ג)סעיפים 11, 11א, 12 ו־15 עד 18 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, יחולו על ערר לפי תקנה זו, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ד)שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין מיוחדים לדיון בעררים לפי תקנה זו.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות־שעת־חירום (פיקוח על כלי שיט), תש״ח–1948 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.