Regulations1948The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 25 of תקנות־שעת־חירום (פיקוח על כלי שיט), תש״ח–1948, ערר על קביעת דמי חכירה.
25. ערר על קביעת דמי חכירה
תיקון: תשל״ה, תשל״ז [16]
(א)חייב השר, בהוראה לפי תקנה 2(7), אדם פלוני להחכיר כלי שיט, וקבע את דמי החכירה או תנאיה מכוח התקנה האמורה או מכוח תקנה 5ב, או קבע תשלום מקדמה או מועדו מכוח תקנה 5ב, רשאי כל מי שרואה עצמו נפגע על ידי קביעה כאמור לערור עליה לפני בית דין לעניני אניות שלפי סעיף 10 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, ובית הדין האמור רשאי לאשר את הקביעה או לשנותה.
(ב)בערר על קביעת דמי חכירה כאמור ינהג בית הדין פי הכללים שבפסקה (א) לסעיף 6(1) לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, וכן בפסקה (1) של התנאי המגביל לסעיף 6(1) האמור, כאילו כלי השיט נתפס מכוח סמכויות שעת חירום כמשמעותן בפקודה האמורה, וכאילו דמי החכירה המשתלמים מאת השוכר הם הפיצויים לפי הפקודה האמורה, הכל בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ג)סעיפים 11, 11א, 12 ו־15 עד 18 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, יחולו על ערר לפי תקנה זו, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
(ד)שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין מיוחדים לדיון בעררים לפי תקנה זו.
The text on this page is adapted from the entry תקנות־שעת־חירום (פיקוח על כלי שיט), תש״ח–1948 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.