סעיף יז לתקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, צוים זמניים.

הוגשה לבית־דין בקשה לשמירת זכויות המבקש מפני חשש של עיגון או של הברחת נכסים, רשאי בית־הדין, אם ראה נימוק לכך, להזדקק לבקשה ולהוציא צווים זמניים בהתאם לבקשה, אף אם לא נתקיימו כללי הסמכות דלעיל. ביקש הנתבע שהמשך הדיון בצו הזמני יתנהל בבית־הדין שהוא בעל סמכות לפי הסעיפים הקודמים, רשאי בית־הדין שהתחיל לדון בבקשה להחליט, לפי נסיבות העניין, אם להמשיך בדיון או להעבירו לבית־דין בעל סמכות כאמור.