Skip to main content

Regulations

Section יז of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, צוים זמניים.

This section is in פרק ב: מקום המשפט

יז. צוים זמניים

הוגשה לבית־דין בקשה לשמירת זכויות המבקש מפני חשש של עיגון או של הברחת נכסים, רשאי בית־הדין, אם ראה נימוק לכך, להזדקק לבקשה ולהוציא צווים זמניים בהתאם לבקשה, אף אם לא נתקיימו כללי הסמכות דלעיל. ביקש הנתבע שהמשך הדיון בצו הזמני יתנהל בבית־הדין שהוא בעל סמכות לפי הסעיפים הקודמים, רשאי בית־הדין שהתחיל לדון בבקשה להחליט, לפי נסיבות העניין, אם להמשיך בדיון או להעבירו לבית־דין בעל סמכות כאמור.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring