סעיף 43א לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי״ח–1957, חיוב בהוצאות ניקוז.

(א)רשות ניקוז, באישור השר ושר הפנים, רשאית להחליט חלף תשלום ארנונת ניקוז כאמור בסעיף 36 שההוצאות להקמת מפעל ניקוז, לשינויו או להחזקתו (להלן בסעיף זה – פעולות ניקוז) או הוצאות אחרות של רשות הניקוז לפעולות ניקוז יכוסו – כולן או חלקן, לפי היטלי ניקוז אזוריים שתקבע בהחלטתה –

(1)על ידי הרשויות המקומיות המיוצגות ברשות הניקוז;

(2)על ידי רשות מקרקעי ישראל, בעד שטחים שהם מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל, בתחומה של אותה רשות ניקוז.

(א1)השר, לאחר התייעצות עם שר הפנים ועם מועצת הניקוז, רשאי להורות כי חלק שאינו עולה על חמישית מהיטל הניקוז האזורי של רשות ניקוז, שבו מחויבת רשות מקרקעי ישראל לפי סעיף קטן (א), ישמש לתכנון ולביצוע של מפעלי ניקוז ויוקצה למטרות אלה על ידי המשרד, בהתאם לאמות מידה שוויוניות שיורה עליהן הממונה ויפורסמו באתר האינטרנט של המשרד; החלטה לפי סעיף זה לא תתקבל אלא לאחר שניתנה לרשות הניקוז הנוגעת בדבר ולרשויות המקומיות החברות בה הזדמנות להביא את טענותיהן לפני השר.

(ב)אישור השר ושר הפנים לפי סעיף קטן (א) לא יינתנו אלא לאחר שניתנה לרשויות המקומיות הנוגעות בדבר ולרשות מקרקעי ישראל, לפי העניין, הזדמנות להביא את טענותיהן לפני השרים.

(ג)חלוקת נטל ההוצאות לפי היטלי ניקוז אזוריים כאמור תיעשה, ככל האפשר, בשים לב למידת ההנאה והתועלת שישנן לכל אחד מהגורמים המנויים בסעיף קטן (א)(1) או (2), לפי העניין, בפעולת הניקוז ולמידה שבה נגרם הצורך בפעולת הניקוז על ידי מפעלים, מיתקנים ומבנים הנמצאים בתחומם.

(ד)רשות מקומית הרואה את עצמה נפגעת על ידי חלוקת נטל ההוצאות לפי סעיף זה, רשאית לערור על החלטת רשות הניקוז לפני בית הדין לעניני מים תוך שלושים יום לאחר שניתנה לה הודעה על החלטת רשות הניקוז; ההודעה על ההחלטה תפרט, בין השאר, את התאריכים של אישור השר והסכמת שר הפנים [צ״ל: ”השר ושר הפנים“].