סעיף 21 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, סעד זמני במעמד צד אחד.

(א)בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי יש חשש סביר שהשהיית הדיון עד לקיומו במעמד הצדדים תסכל את מתן הסעד או תגרום למבקש נזק חמור, לתת במעמד צד אחד –

(1)לבקשת התאגיד – סעד זמני כאמור בסעיף 20(א)(1) עד (3);

(2)לבקשת נושה – סעד זמני שעניינו איסור ביצוע עסקה מסוימת, איסור חלוקה, איסור ביצוע כל עסקה חריגה כהגדרתה בחוק החברות או התניית ביצוען של פעולות אלה באישור מאת בית המשפט.

(ב)הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד תפורסם לציבור ותימסר לכל אדם העלול להיפגע מכך, באופן ובמועד שיקבע השר.

(ג)ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־14 ימים מיום נתינתו.