סעיף 12 לחוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת־חירום, תש״י–1949, קביעת שכר־הדירה החוקי.

(א)בסעיף זה –

”בעל הבית“ פירושו – מי שזכאי לקבל את שכר הבית;

”השכר החוקי“ פירושו – השכר שהדייר חייב בו על פי סעיף 8(א)(1) או על פי סעיף 9(א)(1), הכל לפי הענין.

(ב)ניתן צו דיור על דירה או בית עסק, והדייר נכנס לדירה או לבית העסק, יהיה בעל הבית רשאי לשלוח לדייר בכל עת הודעה בכתב, הנקראת להלן ”הודעת שכר“, בה מודיע בעל הבית לדייר על שיעור השכר החוקי.

(ג)קיבל דייר של דירה או של בית עסק הודעת שכר כאמור, רשאי הוא תוך שלושים יום מיום שקיבל אותה להגיש לבית הדין לשכירות כמשמעותו בחוק הגנת הדייר, תשי״ד–1954, בקשה לקביעת שיעור השכר החוקי, ושיעור זה ייקבע בהתאם להוראות החוק האמור.

(ד)לא הגיש הדייר בקשה, כאמור בסעיף קטן (ג), יראו את שיעור השכר הנזכר בהודעת השכר כשיעור השכר החוקי.

(ה)על אף האמור בחוק זה או בכל חוק אחר, אי־תשלום השכר החוקי לא ישמש עילה לפינוי הדירה או בית העסק, אלא אם קיבל הדייר הודעת שכר, ולאחר שקיבל –

(1)לא הגיש, תוך שלושים יום מיום שקיבלה, בקשה על פי סעיף קטן (ג), ואף לא שילם את השכר החוקי; או

(2)הגיש בקשה על פי סעיף קטן (ג), ושיעור השכר החוקי נקבע בהתאם לאותו סעיף קטן, והוא לא שילם את השכר החוקי תוך שלושים יום מהיום שנודע לו דבר קביעתו הסופית.

(ו)שום דבר האמור בסעיף זה לא יפגע בזכותו של בעל הבית לקבל כל תוספת שכר שהחוק יתיר בזמן מן הזמנים לאחר שנקבע לפי סעיף זה שיעור השכר החוקי, ולא יגרע מחובתו של הדייר לשלם כל תוספת כזאת.