סעיף 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל״ב–1972, תנאים לניכויים והגבלתם.

ההוצאות המפורטות בפסקאות (1) עד (7) יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן:

כיבודתיקון: תשל״ה־2, תשמ״א־2, תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2, תש״ס

(1)80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה, ”כיבוד קל“ – שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה.

נסיעה לחוץ־לארץתיקון: תשל״ח־2, תשל״ח־4, תשל״ט, תשמ״א־3, תשמ״א־6, תשמ״ב־3, תשמ״ג, תשמ״ד־2, תשנ״ג

(2)הוצאות שהוצאו בקשר לנסיעה לחוץ־לארץ אם הנסיעה לחוץ־לארץ והשהייה שם היו הכרחיים לייצור ההכנסה, ובחבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה – אם היו הכרחיים לפעילותו, כמפורט להלן:

(א)הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה –

(1)בטיסה במחלקת תיירים – 100% ממחיר הכרטיס;

(2)בטיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.

(ב)הסכום שיותר בשל הוצאות לינה –

(1)בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות –

(א)עבור שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות;

(ב)עבור שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) –

(1)לגבי לינה שעלותה נמוכה מ־70 דולר (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 152$; בשנת 2025, 156$; בשנת 2026, 160$) – כל הוצאות הלינה המוכרות;

(2)לגבי לינה שעלותה גבוהה מ־70 דולר (מתואם לינואר 1993; ראו לעיל) – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ־70 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; ר׳ לעיל);

(2)בנסיעה אשר כללה יותר מתשעים לינות – הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ־70 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; ראו לעיל);

לענין זה – שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;

(3)לענין פסקת משנה זו, ”הוצאות לינה מוכרות“ – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 6, או 160 דולר ללינה (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 346$; בשנת 2025, 355$; בשנת 2026, 365$), הנמוך ביניהם.

(ג)הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות –

(1)אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־45 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 97$; בשנת 2025, 100$; בשנת 2026, 102$);

(2)אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ־75 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 162$; בשנת 2025, 167$; בשנת 2026, 171$).

(ד)הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחוץ לארץ, לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 35 דולר ליום (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 76$; בשנת 2025, 78$; בשנת 2026, 80$), לפי הנמוך.

(ה)על אף האמור בפסקה זו רשאי הנציב לקבוע רשימת מקומות שבהם יותרו לניכוי, בתקופה שיקבע, עד 125% מסכומי ההוצאות המותרים לניכוי כולן או חלקן; קביעה כאמור תפורסם ברשומות.

פורסמה קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (רשימת מקומות לענין ניכוי הוצאות בחו״ל), התשס״ו–2005 (ק״ת תשס״ו, 62), לפיה המקומות שבהם יותרו בניכוי 125% מסכומי הוצאות המותרות בניכוי לפי תקנה 2(2)(ב) ו־(ג), הם הארצות המפורטות להלן: אוסטרליה, אוסטריה, איטליה, איסלנד, אירלנד, אנגולה, בלגיה, גרמניה, דובאי, דנמרק, הולנד, הונג קונג, הממלכה המאוחדת (בריטניה), טיוואן, יוון, יפן, לוקסמבורג, נורווגיה, ספרד, עומאן, פינלנד, צרפת, קאטר, קוריאה, קמרון, קנדה, שבדיה ושוויץ.

(ו)הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו ב־1 בינואר של כל שנת מס לגבי אותה שנת מס בהתאם לשיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בארצות הברית של אמריקה כפי שהוא מתפרסם ב־Survey of Current Business על ידי ה־Department of Commerce (להלן – המדד) הידוע ב־1 בינואר של שנת המס לעומת המדד הידוע ב־1 בינואר של שנת המס הקודמת.

(ז)שהה הנישום בחוץ־לארץ תקופה רצופה העולה על 10 חדשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל חינוך ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים בשנת המס, בסכום שלא יעלה על 400 דולר (מתואם לינואר 1993; בשנת 2024, 866$; בשנת 2025, 890$; בשנת 2026, 914$) לחודש לכל ילד כאמור; עלו הוצאות החינוך שהוציא הנישום מעל לסכום האמור, רשאי הנציב להתיר לו בניכוי את עודף הוצאות החינוך שהוציא, כולו או מקצתו, בהתחשב במקום המגורים ובתנאי הלימוד.

הוצאות לינה וארוחת בוקרתיקון: תש״ס

(2א) (א)הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים הנקובים בפסקה (2)(ב)(1)(ב) כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ־100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.

(ב)על אף האמור בפסקה (3), יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי, כאמור בפסקת משנה (א) לעיל.

(ג)הוראות פסקה זו לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו.

תיקון: תשל״ה־2, תשל״ו, תשל״ז, תשל״ח, תשל״ח־3, תשל״ט־2, תשל״ט־3, תשל״ט־5, תש״ם, תש״ם־2, תש״ם־3, תש״ם־4, תשמ״א, תשמ״א־4, תשמ״א־5, תשמ״א־7, תשמ״ב, תשמ״ב־2, תשמ״ב־4, תשמ״ד, תשע״א

(3)(נמחקה).

מתנותתיקון: תשל״ה־3, תשל״ט־4, תשמ״א־8, תשמ״ב־2, תשמ״ג־2, תשמ״ד־2

(4)מתנות שנתן נישום, ובלבד שסכום הניכוי לא יעלה על סכום של 2,300 שקלים לשנה לאדם אחד (מתואם לאפריל 1984; בשנים 2020 עד 2022, 220 ש״ח לשנה לאדם; בשנת 2023, 230 ש״ח לשנה לאדם; בשנים 2024 עד 2027, 240 ש״ח לשנה לאדם), אם ניתנו בישראל, ועל סכום של 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה.

הפקדות בקרן השתלמות של יחיד שיש לו הכנסה לפי סעיף 2(1) ו־(2)תיקון: תשנ״ז, תשע״ח

(5)יחיד שיש לו הכנסות לפי סעיפים 2(1) ו־2(2) לפקודה ושילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים כהגדרתה בסעיף 17(5א) לפקודה, ובעד אותו יחיד שולמו כספים בידי מעבידו לקרן השתלמות, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, יותרו בניכוי הסכומים ששילם, ובתנאי שסכום ההוצאות כאמור לא יעלה על 4.5% מסכום התקרה; לענין זה, ”סכום התקרה“ – הכנסתו החייבת של היחיד לפי סעיף 2(1) לפקודה, לפני הניכוי לפי פסקת משנה זו ולא יותר מהסכום הקבוע בהגדרת ”הכנסה קובעת“ בסעיף 17(5א) לפקודה, לאחר שהופחתו ממנו סך כל סכומי המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, של אותו יחיד שבשלה שילם מעבידו לקרן השתלמות בשנת המס.

הוצאות ביגודתיקון: תש״ס

(6)80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה – יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, ”ביגוד“ – בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:

(1)ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;

(2)על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.

ניכוי בשל דמי חבר ודמי טיפולתיקון: תשע״ב

(7)50% מתשלום דמי הטיפול ששילם עובד משכרו, ולגבי עובד ששילם דמי חבר – 50% מסכום דמי הטיפול שהיה משלם אותו עובד אילו היה מחויב בדמי טיפול; לעניין זה –

”דמי חבר“ – דמי חבר שמשלם עובד שהוא חבר בארגון עובדים, לארגון העובדים אשר מותר למעבידו לנכותם מהשכר לפי סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי״ח–1958 (להלן – חוק הגנת השכר);

”דמי טיפול“ – תשלום המשולם לארגון עובדים יציג על ידי עובד שאינו חבר בארגון עובדים אשר מותר למעבידו לנכותו מהשכר לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר;

”עובד“ – לרבות מי שמנוכה מהכנסתו מקצבה ממעבידו לשעבר, תשלום דמי חבר על ידי מעבידו לשעבר.