סעיף 3 לתקנות העדות (העתקים צילומיים), תש״ל–1969, העתק צילומי של מסמך שבוער מקורו.

(א)העתק צילומי של מסמך שבוער מקורו ישמש ראיה לכאורה בהליכים משפטיים, אם נתמלאו בו תנאים אלה:

(1)הוא העתק צילומי מזוער;

(2)הוא מהווה יחידה בתוך רצף יחידות של תצלומים מזוערים שהם חטיבה אחת בסרט שלא נחתך ושלא חובר בכל דרך בכל מקום שהוא;

(3)בסרט נכללים אישורים – בראשיתו כמפורט בתוספת השניה ובסופו כמפורט בתוספת השלישית;

(4)הוא מסמך מתוך סדרה של מסמכים שמי שנעשה בשבילו הצילום נוהג לצלמם בדרך קבע במהלך עסקיו הרגיל;

(5) (א)הביעור נעשה בדרך שריפה, השמדה כימית או עיבוד הנייר וניתן על כך אישור כמפורט בתוספת הרביעית; או –

(ב)המסמך בוער או הושמד כתוצאה מפעולת מלחמה, או משריפה, שטפון או נזק טבע אחר, וניתן על כך אישור בתצהיר כמפורט בתוספת החמישית, סמוך ככל האפשר לאירוע שגרם לביעור המסמך, והתצהיר נעשה לפי סעיף 37 לפקודה והופקד אצל רשם בית המשפט המחוזי במחוז שבו אירע האירוע.

(ב)על אף האמור בפסקה (2) לתקנת משנה (א) מותר לחבר לסרט סרט נוסף אחד המכיל תיקונים או תוספות לאותו סרט, אם הסרט הנוסף ממלא אחר הוראות פסקאות (2) ו־(3) לתקנת משנה (א) וצויינה באישור מהות התיקונים או ההוספות.

(ג)לענין תקנה זו והתוספות שלפיה, ”סרט“ – לרבות מיקרופיש.