סעיף 23 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ״ז–1987, שחרור.

(א)אסיר או חבוש ישוחרר ביום האחרון לתקופת מאסרו או מחבושו.

(ב)עציר ישוחרר ביום שפקע תקפה של פקודת המעצר, אם לא נתקבלה בבית הסוהר, לפני כן, פקודת מעצר אחרת נגדו או מסמך המעיד כי פקודת המעצר שלפיה הוא כלוא הוארכה לתקופה נוספת, או פסק דין או פסק שניתן נגד העציר והמורה על כליאתו, או כל מסמך אחר המורה על החזקתו הנוספת במשמורת הצבא.

(ג)בוטלה פקודת המעצר שלפיה עצור עציר, תישלח מיד הודעה על כך למפקד והעציר ישוחרר מיד עם קבלת ההודעה.

(ד)היה היום שבו יש לשחרר כלוא יהודי לפי תקנות משנה (א) עד (ג) אחד מימי המנוחה הקבועים בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948 (להלן – הפקודה), או ביום שבתון על פי חוק, ישוחרר ביום שלפניו, ואם גם הוא יום מנוחה או שבתון כאמור – ביום שלפניו.

(ה)היה היום שבו יש לשחרר כלוא שאינו יהודי, לפי תקנות משנה (א) עד (ג), אחד מימי המנוחה הקבועים בסעיף 18א(א) לפקודה או יום שבתון או יום חגו שנקבע על פי סעיף 18א(א) לפקודה, ישוחרר ביום שלפניו, ואם גם הוא יום מהימים האמורים – ביום שלפניו.

(ו)כלוא ישוחרר בשעות שקבע לכך המפקד אך לא יאוחר מצהרי יום שחרורו.