סעיף 18 לחוק נכסי גרמנים, תש״י–1950, האפוטרופוס – שכרו והוצאותיו.

(א)בשעת העברת נכס בהתאם לחוק זה, או בשעת הפקעת זכות או ביטול סמכות בנכס לפי סעיף 16, מגיע למדינה מהגרמני שכר כדי חמישה למאה משויו של הנכס; אולם השר רשאי, במקרה מסויים או בסוג מסויים של מקרים, להקטין את השכר או לוותר עליו.

(ב)לצורך קביעת השכר ייחשב כשוויו של נכס מסוג המקרקעים שוויו הרשמי של אותו נכס כמשמעותו בסעיף 12, וכשוויו של נכס אחר – המחיר שאפשר היה, לדעת האפוטרופוס, לקבל בעדו אילו נמכר, בשעת קביעת השכר, בשוק החפשי ע״י מוכר מרצון לקונה מרצון; ואם נמכר הנכס ע״י האפוטרופוס (בין שהוא נכס מסוג המקרקעים ובין שהוא נכס אחר) – המחיר בו נמכר למעשה.

(ג)מלבד השכר מגיעות למדינה מהגרמני או מבעל הנכס, הכל לפי הענין, כל ההוצאות, (ובכלל זה הוצאות נסיעה, הוצאות משפט, שכר עורכי דין, סוכנים או אנשים אחרים שהועסקו על ידי האפוטרופוס בקשר לנכס) שהוצאו על ידי האפוטרופוס או בהסכמתו, או שנתחייב בהוצאתן, בקשר לנכס גרמני או לנכס שהאפוטרופוס חשבו לנכס גרמני, לשם שמירתו, החזקתו, תיקונו, פיתוחו או מטרות כיוצא באלה, עם רבית בשעור של ששה למאה לשנה מיום ההוצאה.

(ד)התשלומים המגיעים לפי סעיף זה יהיו שעבוד על כל הנכסים של הגרמנים או של בעל הנכס, הכל לפי הענין, אשר לו דין קדימה על פני כל שעבוד אחר, ואם היו בין נכסים אלה כספים, רשאי האפוטרופוס לנכות מהם את סכום התשלומים.