סעיף 87 לתקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל״ז–1977, הרשאה מיוחדת לטיסה.

(א)המנהל רשאי ליתן הרשאה מיוחדת לטיסה על מנת לאפשר הטסת כלי טיס גם אם אין הוא עונה על כל הדרישות הישימות של כללי כושר אווירי וכללי רמת רעש התקפים באותה עת בתנאי שהוא כשיר לטיסה בטוחה; הרשאה מיוחדת לטיסה לפי תקנה זו תינתן לשם ביצוע אחת הפעולות כלהלן בלבד:

(1)הטסת כלי הטיס למקום שם יבוצעו בו תיקונים, שינויים או פעולות אחזקה, או למקום אחסון כלי הטיס;

(2)מסירת כלי הטיס לקונה המיועד או ייצואו;

(3)טיסת ניסוי לאחר ייצור (Production flight testing) של כלי טיס חדש;

(4)פינוי כלי הטיס ממקום מסוכן;

(5)עריכת טיסת הדגמה לקונה מיועד בכלי טיס חדש שכבר עמד בדרישות טיסת הניסוי של הייצור;

(6)הפעלה של כלי טיס בלתי מאויש שהתקיימו בו דרישות ההוכחה ההנדסיות לכשירות אווירית כפי שהורה המנהל.

(ב) (1)המנהל רשאי ליתן הרשאה מיוחדת לטיסה גם על מנת לאפשר הטסת כלי טיס במשקל העולה על משקל ההמראה המקסימלי הרשום בתעודת הסוג שלו לטיסה מעבר לטווח הרגיל מעל ים או יבשה כאשר לא קיימות אפשרויות נחיתה או תדלוק.

(2)המשקל העודף אשר רשאי המנהל לאשר בהתאם לפיסקה (1) מוגבל לתוספת דלק, מיתקנים לנשיאת הדלק וציוד הניווט הדרוש לטיסה.

(ג) (1)המבקש הרשאה מיוחדת לטיסה לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) יגיש למנהל בקשה באופן ובצורה שיורה המנהל; הבקשה תכיל כל אלה:

(א)מטרת הטיסה;

(ב)הנתיב המוצע;

(ג)צוות האויר הדרוש להפעלת כלי הטיס וציודו המיוחד;

(ד)סטיות בכלי הטיס, אם קיימות, מדרישות כללי כושר אווירי הישימות;

(ה)כל ההגבלות אשר לדעת המבקש דרושות למען הפעלתו הבטוחה של כלי הטיס;

(ו)כל מידע אחר אשר המנהל מוצא אותו לדרוש לקביעת ההגבלות התפעוליות.

(2)המנהל רשאי לבצע או לדרוש מהמבקש לבצע בדיקות וניסויים מתאימים הדרושים לבטיחות הטיסה.

(ד)המנהל רשאי ליתן הרשאה מיוחדת קבועה לטיסה, לכלי טיס בלתי מאויש שהתקיימו בו שני אלה:

(1)דרישות ההוכחה ההנדסיות לכשירות אווירית כפי שהורה המנהל;

(2)לפי בדיקת המנהל כלי הטיס במצב כשיר לפעולה בטוחה.

(ה)בתקנה זו, ”כלי טיס בלתי מאויש“ – למעט בלון.