סעיף 185 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, כשירות.

(א)קצין הנמנה עם הכוחות הסדירים של הצבא כשיר להתמנות שופט צבאי־משפטאי כמפורט להלן אם הוא בעל נסיון משפטי של מספר שנים כמצויין לצדו:

(1)נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, המשנה לנשיא ושופט צבאי־משפטאי של בית הדין האמור – שבע שנים;

(2)נשיא בית דין צבאי מחוזי או מיוחד, סגן נשיא ושופט צבאי־משפטאי של בית דין כאמור – חמש שנים;

(3)שופט צבאי־משפטאי של בית דין צבאי לתעבורה (להלן – שופט תעבורה) – שלוש שנים.

(ב)חייל הנמנה עם כוחות המילואים של הצבא ונתמנה שופט על פי חוק בתי המשפט, או על פי חוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה), כשיר להתמנות שופט צבאי־משפטאי של בית דין צבאי ולשבת בדין שעה שהוא בשירות מילואים, אם הוא בעל נסיון משפטי כאמור בסעיף קטן (א); ואולם חייל כאמור לא יתמנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים, למשנהו, לנשיא בית דין צבאי מחוזי או מיוחד או לסגן נשיא.

(ג)שופטים צבאיים־משפטאים של בית הדין הצבאי לערעורים יתמנו על פי הוראות סעיף 186, ובלבד שועדת הבחירה לא תבחר קצין שלא כיהן קודם לכן כשופט צבאי־משפטאי, אלא לאחר ששוכנעה שעסק בצבא בעיסוק משפטי העושה אותו מתאים לתפקיד זה.

(ד)על אף האמור בסעיף קטן (א)(1), רשאית ועדת הבחירה לפי סעיף 186, אם ראתה שאין בקרב הכוחות הסדירים של הצבא קצין בעל נסיון משפטי המתאים לתפקיד נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, להציע – ברוב של ששה מבין חבריה – כי יתמנה לתפקיד קצין מתאים שהוא בעל הכשרה משפטית.