סעיף 541 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, תחולת חוק העונשין.

פרק ו׳ לחוק העונשין, התשל״ז–1977, לא יחול על ענין שחוק זה חל עליו, אולם –

(1)סעיף 63 לאותו חוק יחול הן לגבי עבירות צבאיות והן לגבי עבירות שאינן עבירות צבאיות, אך לא יחול על נידון שהוא חייל בשירות חובה;

(2)סעיפים 35, 35א, 36, 40, 41, 42, 61 ו־62 לאותו חוק יחולו לגבי עבירות שאינן עבירות צבאיות;

(2א)סעיף 87 לאותו חוק יחול הן לגבי עבירות צבאיות והן לגבי עבירות שאינן צבאיות, והסמכויות הנתונות בסעיף האמור לבית משפט יהיו נתונות, לגבי אותן עבירות, גם לאב בית הדין הצבאי ולנשיא בית הדין הצבאי, ואולם לענין חייל כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה ”חייל“ שבסעיף 1, לא יתנו בית הדין, אב בית הדין או נשיא בית הדין, לפי הענין, את דחיית ביצוע עונשו במתן ערובה;

(3) (א)האמור בסימן ב׳1 לאותו פרק (להלן – סימן ב׳1) יחול הן לגבי עבירות צבאיות והן לגבי עבירות שאינן צבאיות בשינויים הבאים:

(1)עבודת שירות שבית דין צבאי יהא מוסמך לקבוע תהא עבודה ציבורית כמשמעותה בסימן ב׳1 במסגרת הצבא (להלן – עבודה צבאית);

(2)הסמכויות הנתונות בסימן ב׳1 לממונה, למפקח, למנהל הכללי של שירות התעסוקה ולנציב בית הסוהר יהיו נתונות, לגבי נידון שבית דין צבאי קבע כי ישא עונשו בעבודה צבאית (להלן – אסיר בעבודה צבאית), למי שהרמטכ״ל מינה לכך באישור שר הביטחון;

(3)הסמכויות הנתונות בסימן ב׳1 לבית המשפט יהיו נתונות לבית דין צבאי, ואולם הסמכות הנתונה לבית המשפט המחוזי בסעיף 51ט(ג) בסימן ב׳1 תהיה נתונה לנשיאו של בית הדין הצבאי המחוזי, והסמכות הנתונה לבית המשפט בערעור על החלטות לפי סעיפים 51ט(ג) ו־51י(ב) בסימן ב׳1 תהיה נתונה לשופט משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים;

(4)הסמכויות הנתונות לבית דין צבאי בסעיף זה, תהיינה נתונות לו גם לגבי עונש מחבוש;

(ב)על אסיר בעבודה צבאית יוסיפו לחול הדינים החלים על כל חייל, בכפוף לאמור בתקנות לפי סעיף קטן (ג);

(ג)סמכויות שר המשטרה לפי סימן ב׳1 יהיו נתונות לשר הבטחון והוא יהיה רשאי להתקין תקנות לביצוע האמור בפסקת משנה (א) לגבי אסיר בעבודה צבאית, לרבות בענין תשלומים לאסיר או תמורתם, ניכויים מהם, הפסקה בעבודה בשל מחלה או סיבה אחרת, סדרי דין בערעור ובעתירה לפי סעיף 51ט(ג) בסימן ב׳1 ומועד שמיעתם וכן בענין זכויותיו וחובותיו של אסיר בעבודה צבאית.