סעיף 46ב לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, נאשם שאינו שפוי בדעתו.

(1)נשפט אדם בפני בית־משפט צבאי ונתלבן לבית־המשפט כי אותו אדם אשם בעבירה שבה נאשם אלא שבשעת עשותו את העבירה לא היה מוכשר, עקב מחלה שהשפיעה על שכלו, להבין מה הוא עושה או לדעת שלא היה צריך לעשות את המעשה או שהיה צריך לעשות או אי־המעשה, המהווים את העבירה, יחרוץ בית־המשפט דין מיוחד של ”אשם אך בלתי שפוי“ (או ”אשם אך בלתי שפוי מחמת שכרות“) ויורה שאותו אדם ייעצר למשך זמן שירצה בו שר הבטחון.

(2)אם תוך כדי שפיטה בבית־משפט צבאי מתלבן לבית־המשפט שהאדם הנאשם אינו שפוי בדעתו עד כדי כך שאי אפשר לשפטו, יורה בית־המשפט כי אותו אדם ייעצר למשך זמן שירצה בו שר הבטחון.

מקום שהעידו שני רופאים ממשלתיים שאדם העצור לפי קביעות תקנת־המשנה הזאת שפוי הוא בדעתו, ונוכח שר הבטחון כי מן הנאות לעשות כן, יורה שאותו אדם יישפט בהתאם לחוק על העבירה שנאשם בה.

(3)שר הבטחון רשאי לתת, מזמן לזמן, הוראות כפי שיראה לנאות בדבר שמירת בני־אדם שניתנה הוראה לעצרם לפי קביעות התקנה הזאת.