תקנות1973הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום מיוחד בעד יילוד), התשל״ג–1973, תגמול מיוחד.
2. תגמול מיוחד
תיקון: תשע״ה, תשע״ט
(א)המוסד ישלם לבן זוגה של מבוטחת שנפטרה תגמול מיוחד בעד פרק הזמן שלרגל פטירתה אין הוא עובד או עוסק במשלח־ידו.
(א1)המוסד ישלם לבן זוגה של מבוטחת נכה תגמול מיוחד בעד פרק הזמן כאמור בתקנת משנה (ב) שתחילתו ביום הלידה, שבו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו לצורך הטיפול בילדו, ובתנאי שמתקיימים בו כל אלה:
(1)הוא עובד או עובד עצמאי כמשמעו בסעיף 40(ב)(1) לחוק, בשינויים המחויבים;
(2)שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין פסקה זו, ”היום הקובע“ – יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד או לעסוק במשלח ידו לצורך הטיפול בילדו, לפי המאוחר.
(ב)התגמול המיוחד ישולם בעד פרק זמן שלא יעלה על פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א)(1) לחוק, ואם חלות הסיבות שהיו מאפשרות למבוטחת להאריך את חופשת הלידה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ד) שבסעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי״ד–1954 – פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א)(1) לחוק בתוספת תקופת ההארכה כמפורט בסעיפים הקטנים האמורים, לפי סעיף 51(א) או (א1) לחוק.
(ג)שיעור התגמול המיוחד ליום יהיה כשיעור דמי לידה ליום לפי סעיף 49(ה)(3) לחוק כאילו היה בן הזוג זכאי לדמי לידה, או בשיעור האמור בתקנה 1(א) או (א1), לפי העניין, מחולק ב־30, הכל לפי הסכום הגבוה יותר.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות הביטוח הלאומי (תשלום מיוחד בעד יילוד), התשל״ג–1973 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.