הנוסח המלא של תקנות הביטוח הלאומי (דמי ביטוח בעד חייל בשירות קבע), תשכ״ה–1965, ב-6 סעיפים.

דמי הביטוח בעד אדם המשרת בצבא־הגנה לישראל שירות סדיר לפי התחייבות לשירות קבע (להלן – חייל) הם בשיעור האמור בפרטים 2, 3, 8, 9 ו־10 של לוח י׳ לחוק.

(א)דמי הביטוח כאמור בתקנה 1 ישולמו על ידי אוצר המדינה על בסיס שכרו של החייל אולם לא יבוא בחשבון סכום שכר העולה על סכום המקסימום האמור בפרט 1 של לוח י״א לחוק.

(ב)אוצר המדינה רשאי לנכות מהשכר של חייל דמי ביטוח בשיעורים המפורטים להלן:

(1)3.95% מחלק השכר העולה על 60% מהשכר הממוצע;

(2)0.35% מחלק השכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע.

חייל שהוא גם עובד עצמאי (להלן – חייל עובד עצמאי) ישלם דמי ביטוח לפי בפרטים 1, 3, 4, 8, 9 ו־10 של לוח י׳ לחוק, מהכנסתו כעובד עצמאי שאינה עולה על ההפרש שבין שכרו כחייל ובין המקסימום הנקוב בפרט 2 של לוח י״א.

(א)חייל עובד עצמאי ימסור למוסד, עד ה־15 בפברואר של כל שנת מס, בנוסף לכל דין וחשבון שהוא נדרש למסור על פי החוק, פרטים על שכרו החדשי בחודש ינואר של אותה שנת מס, או על שכרו החדשי בחודש הראשון של שנת המס בה החל ביטוחו כעובד עצמאי.

(ב)הודיע החייל על שינוי בשכרו, יראו את הודעתו על הסכום ששונה כהצהרה על שינוי בהכנסה.

(ג)לצורך תשלום מקדמות בכל שנה שוטפת יראו את הסכום שעליו הוצהר לפי תקנה זו כהכנסה שעליה הוצהר לפי תקנה 23 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום דמי ביטוח במקרים מיוחדים), התשל״א–1971 (להלן – תקנות בדבר מקרים מיוחדים).

(ד)חייל עובד עצמאי ימציא למוסד, תוך שלושה חדשים מתום כל שנת מס, אישור מהצבא על הכנסתו כחייל באותה שנת מס.

התברר על פי האישורים שהמציא החייל כי נגבו ממנו דמי ביטוח מהכנסה העולה על הסכום המרבי לפי סעיף 348(א) לחוק, יחולו הוראות תקנה 9 לתקנות בדבר מקרים מיוחדים, בשינויים המחויבים.

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הביטוח הלאומי (דמי ביטוח בעד חייל בשירות קבע), תשכ״ה–1965“.