הנוסח המלא של תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגי עובדים שאינם תושבי ישראל), תשל״ב–1972, ב-6 סעיפים.

בתקנות אלה –

”אזור“ – כל אחד מן השטחים המוחזקים על ידי צבא־הגנה לישראל;

”לשכת עבודה“ – לשכת עבודה הפועלת ליד הממשל הצבאי באזור.

תושב האזור שהנו עובד, שאירעה לו תאונה באזור בדרכו ממעונו לעבודה או מן העבודה למעונו, יראו את התאונה כתאונת עבודה במשמעותה בחוק אם התקיימו בו כל אלה:

(1)התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו ממעונו לעבודה בישראל או מן העבודה למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

(2)מקום העבודה הוא בישראל;

(3)העובד נשלח לעבודה על ידי לשכת העבודה.

על אף האמור בתקנה 2 לא יראו את התאונה כתאונת עבודה אם הפסיק העובד את הנסיעה או ההליכה הפסקה של ממש או סטה מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי מעבידו או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של העובד ולא נגרם על ידיה אי־כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

אין בתקנות אלה כדי לגרוע מהוראות תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגים מיוחדים של מבוטחים), תשל״א–1970.

תחילתן של תקנות אלה ביום ו׳ בניסן תשל״א (1 באפריל 1971).

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגי עובדים שאינם תושבי ישראל), תשל״ב–1972“.