סעיף 39 לחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ״ב–2022, ביצוע ותקנות.

(א)השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו וכן בעניינים אלה:

(1)הגדרת סוגי המוגבלויות כאמור בהגדרה ”מוגבלות“ שבסעיף 1, וכן הגבלות לעניין הכרה במוגבלות לרבות לפי מאפיינים שונים;

(2)מדרג רמות התמיכה לזכאים;

(3)היקף שירותי הרווחה בכל אחד מהתחומים שבתוספת לכל רמת תמיכה כאמור בסעיף 6; תקנות לפי פסקה זו ייקבעו בהסכמת שר האוצר;

(4)קביעת הגורם המאבחן לכל סוג של מוגבלות, כשירותו וניסיונו, תנאים לעניין ביצוע האבחון וכללים לעניין אופן ההערכה של רמת התמיכה, כאמור בפרק ד׳;

(5)קביעת הגורם המכיר לכל סוג של מוגבלות, כשירותו וניסיונו, תהליך קבלת החלטותיו של הגורם, ובחינה מחודשת של החלטות אלה, כאמור בפרק ה׳ וכן אפשרות של מתן סיוע אישי לזכאי בתהליך קביעת רמת התמיכה שהוא זכאי לה;

(6)קביעת שירותי רווחה מותאמים לזכאי, ואופן ההכנה של תוכנית מענים אישית או הסדר אחר לבחירת שירותי הרווחה, כאמור בפרק ו׳;

(7)אופן ההגשה של בקשה להכרה כזכאי והטיפול בה.

(ב)השר רשאי לקבוע, בצו, גורם מטפל לפי פסקה (3) להגדרה ”גורם מטפל“.

(ג)השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע, בצו, כי שירותי רווחה בתחומים המנויים בתוספת, כולם או חלקם, יינתנו לזכאים, כולם או חלקם, באמצעות תקצוב אישי; לעניין זה, ”תקצוב אישי“ – שיטה למתן שירותי רווחה הנעשית במסגרת תקציבית אישית.

(ד)תקנות וצווים לפי חוק זה יותקנו באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ולאחר התייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כהגדרתה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.