סעיף 145 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סמכות לשום.

(א) (1)מסר אדם דו״ח לפי סעיף 131, יראו את הדו״ח כקביעת הכנסה בידי אותו אדם (להלן – שומה עצמית) ופקיד השומה ישלח לו הודעה בדבר סכום המס שהוא חייב בו על פי הדו״ח; דין הודעה כאמור כדין הודעת שומה לפי סעיף 149.

(2)פקיד השומה רשאי, תוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה נמסר לו הדו״ח לבדוק אותו ולעשות אחת מאלה:

(א)לאשר את השומה העצמית;

(ב)לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו של אדם, את הניכויים, הקיזוזים והפטורים המותרים ממנה על פי כל דין ואת המס שהוא חייב בו, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו״ח אינו נכון; שומה לפי פסקת משנה זו יכול שתיעשה בהתאם להסכם שנערך עם הנישום.

(2א)פקיד השומה רשאי, ביוזמתו או לבקשת הנישום, תוך שנה מתום התקופה האמורה בפסקה (2), לתקן כל טעות שנפלה בחישוב הניכויים, הזיכויים או הפטורים בשומה לפי פסקה (2)(ב), אם שוכנע שמדובר בטעות חשבונית.

(3)על אף האמור בפסקה (1), רשאי פקיד השומה, תוך ששה חדשים מיום קבלת דו״ח שהוא שומה עצמית, לעשות כמפורט להלן, ויוסיפו לראות את הדו״ח כשומה עצמית גם לאחר שפקיד השומה עשה כאמור:

(א)לתקן טעות חשבון שנפלה בדו״ח;

(ב)ליישם הוראות כל דין החלות על הנישום בהיותו חייב בניהול פנקסי חשבונות לשנת מס פלונית או לחלק ממנה ולא ניהלם, או שניהלם רק בחלק מהתקופה שבה היה חייב לנהלם, או לא ביסס את הדו״ח שלו על פנקסי החשבונות;

(ג)ליישם הוראות כל דין החלות על הנישום לאחר שנקבע בקביעה סופית כי פנקסיו אינם קבילים; לענין זה, ”קביעה סופית“ – קביעה שאין עוד עליה זכות ערר או ערעור.

(ב)לא מסר אדם דו״ח ופקיד השומה סבור שאותו אדם חייב לשלם מס, רשאי הוא לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של אותו אדם ולשום אותו לפי זה, אלא ששומה זו אינה משפעת על כל אחריות אחרת של אותו אדם על שלא מסר דו״ח או שהזניח למסרו.