התיאטרון הרומי בקיסריה

התיאטרון עומד בקצה הדרומי של הגן הלאומי ויש לו שער משלו. רשות הטבע והגנים מתארת את הגן כשתי כניסות ושלושה מתחמים עיקריים, וזה מתחם התיאטרון והארמון: התיאטרון עצמו, גן הממצאים הארכיאולוגיים, ארמון השונית על הכף שלו, בית הכלא וההיפודרום שעל חוף הים. הנמל, מרכז המבקרים והחומות הצלבניות נמצאים בקצה השני, ומגיעים אליהם בטיילת החוף. מחוץ לשער הדרומי יש חניון, וזה חשוב אם התיאטרון הוא מטרת הטיול ולא תוספת של הרגע האחרון.

התוכנית היא התוכנית הרומית הרגילה, ורשות הטבע והגנים מתארת אותה במונחים האלה: חצי עיגול המושבים, גושי המושבים שמחולקים במעברים, הזירה השטוחה למרגלות השורות, האורכסטרה, קיר הבמה שנעלם, וחדרים תת-קרקעיים ששימשו חדרי הלבשה לשחקנים. מתחת למבנה הבמה היה היפוסקניום, חלל לאחסון אביזרים. המושבים ומבנה הבמה תוכננו כיחידה אדריכלית אחת ולא כשני מבנים זה מול זה.

בין התיאטרון לים, בגן הממצאים יש עמודים, כותרות, קברים ופסלים שנאספו מכל הגן, רובם אדריכליים. לידו הציבה רשות הטבע והגנים מפה שמראה מאיפה הובאו חומרי הגלם לבניית התיאטרון. זה לוקח שתי דקות, וזה מבהיר את אותה נקודה שהנמל מבהיר: המבנה הזה הורכב מתוך רשת ספנות, לא מהמחצבה שמעבר לכביש.

הורדוס בנה מחדש את קיסריה בין 22 ל-10/9 לפנה"ס בערך, והתיאטרון הוקם במסגרת המפעל הזה. כדי לבנות אולם על חול מישורי היה צריך להרים את כל הקערה על מבני תמך מלאכותיים, ורשות הטבע והגנים מייחסת את הפתרון לטכנולוגיית הקמרונות הרומית. לפי הרשות, הורדוס חזר למבנה מאוחר יותר והוסיף עוד כמה גושי מושבים, והגדיל אותו.

הגימורים שודרגו ככל שהעיר התעשרה. רצפת האורכסטרה הייתה במקור טיח צבעוני, מעוטר בסגנון פומפיי; בחפירה היא נמצאה מתחת לרצפה מאוחרת של שיש צבעוני בטכניקת אופוס סקטילה, שמאגר התיאטראות של מנהלת המורשת של ריינלנד-פפאלץ מייחס לתקופה הקיסרית התיכונה. עיטורי שיש מהמאה ה-2 לספירה הם בין החומרים העתיקים שעדיין מוצגים באתר.

מה שקרה כאן מעולם לא היה רק דרמה. לפי יוסף בן מתתיהו, הורדוס ייסד בקיסריה משחקים בכל שנה חמישית לכבוד אוגוסטוס, ונתן להם בעצמו את הפרסים הגדולים ביותר. כתובת יוונית מהתיאטרון מתעדת שחקן קומי ונואם ראשי, קווינטוס קאיקיליוס מאנטיוכיה שליד דפנה, שמימן הקדשה. סופרים מסוף העת העתיקה מתארים ימי תיאטרון שנמשכו מהבוקר עד רדת החשכה וכללו מתאגרפים, מתאבקים, אקרובטים וקרבות חיות לצד ההצגות.

ב-44 לספירה, לפי יוסף בן מתתיהו, נכנס אגריפס הראשון לתיאטרון בקיסריה מוקדם בבוקר בבגד ארוג כולו כסף. השמש האירה עליו, מחניפיו צעקו שהוא אל, הוא לא נזף בהם ולא דחה את החנופה, וכאב עז תקף אותו בבטן; הוא נישא לארמון ומת. ספר מעשי השליחים מספר את אותו מקרה בקיסריה, בלי לציין באיזה מבנה זה קרה.

האיש השני הגיע במקרה, באיחור של שבע עשרה מאות שנה. ביוני 1961, בעונה השלישית שלה, הפכה המשלחת האיטלקית גוש אבן גיר ששימש כמדרגה במדרגות התיאטרון, ומצאה עליו הקדשה פגומה בלטינית של טיבריאום מאת פונטיוס פילטוס, פרפקט יהודה. זו הכתובת היחידה ששרדה שמזכירה מושל רומי של יהודה מלפני המרידות היהודיות, והיא נותנת לפילטוס את הדרגה פרפקט, בזמן שסופרים מאוחרים יותר קוראים בדרך כלל למושלי יהודה פרוקורטורים.

מאגר התיאטראות מציין שהגוש נוצל מחדש בשינויים המאוחרים שהפכו את האורכסטרה לבריכת מים, וזו דרך יבשה לומר שהתיעוד היחיד בן הזמן על פילטוס שרד כי מישהו היה צריך מדרגה. מה שעומד היום בתיאטרון הוא יציקה. המקור נמצא במוזיאון ישראל בירושלים.

התשובה הכנה היא שהחלק התחתון של המבנה עתיק, ורוב מה שהקהל יושב עליו לא. הדיווחים הישראליים על החפירה מפורשים: רק הדרג הראשון של מושבי האבן היה שם כשהאיטלקים סיימו, והדרג השני נבנה מחדש על שרידי היסודות של המקור שנהרס. לפי רשות הטבע והגנים, מבקרים עדיין יכולים לזהות כמה מהמושבים המקוריים, לצד עיטורי שיש מהמאה ה-2 לספירה, ומקיר הבמה לא שרד שום דבר.

הכרונולוגיה המאוחרת באמת שנויה במחלוקת, והסתירה עוברת בין שני הגופים שחולקים את האתר. הדף העברי של רשות הטבע והגנים קובע שהתיאטרון חרב במאה ה-3. החברה לפיתוח קיסריה אומרת שהאורכסטרה הוסבה לבריכה למשחקי מים בסוף התקופה הביזנטית. בספרות האדריכלית, מבנה הבמה נהרס בשלב מאוחר, האורכסטרה הושלמה למעגל מלא כדי שהחלל יוכל לארח מופעים בסגנון האמפיתיאטרון, ומאגר מים הותקן במאה ה-4 למופעי מים. לפי ויקיפדיה העברית, המבנה פעל עד המאה ה-6, אז הפסיק לפעול בימי יוסטיניאנוס והפך בחלקו למבצר.

כל התיאורים האלה לא יכולים להיות נכונים, ואף מבקר לא צריך שיהיו. מה שיש בשטח הוא תיאטרון שעוצב מחדש שוב ושוב, הוסב לשימושים שלא תוכנן להם, בוצר, נקבר, נחפר באמצע המאה ה-20 ואז נבנה מחדש בחלקו כדי שאנשים יוכלו לשבת בו שוב.

• עתיק: מבני התמך המקומרים מתחת למושבים, חלק מהמושבים בדרג התחתון, עיטורי שיש מהמאה ה-2, ורצפות האורכסטרה הקבורות מטיח ומאופוס סקטילה
• נבנה מחדש: דרג המושבים העליון, שהוקם על היסודות העתיקים אחרי החפירה של 1959 עד 1964
• נעלם לגמרי: הסקנה פרונס, קיר הבמה הגבוה שחסם פעם את הים
• מודרני: כל מה שהופך אותו לאולם פעיל, מבמת ההופעות ועד מושבי הקהל שהותקנו על השורות

ההופעות חזרו בספטמבר 1961, כשהצ'לן הקטלאני פבלו קזאלס ניגן בתיאטרון המשוחזר בלי הגברה. הדיווחים הישראליים על החפירה מוסיפים פרט מלפני כן: ארכיאולוג חובב מהקיבוץ השכן, שצילם את החפירה והצטרף לצוות האיטלקי, בדק את האקוסטיקה כשהעמיד ילד מהקיבוץ על הבמה עם כינור והקשיב מהשורות הרחוקות.

המקום פועל בשם אמפי קיסריה, וויקיפדיה העברית מצביעה על הבעיה בשם. זה תיאטרון: חצי עיגול מול במה. אמפיתיאטרון הוא אליפסה שמקיפה זירה, ורואים אותה מכל הצדדים. המבנה האליפטי באמת בקיסריה הוא ההיפודרום שעל חוף הים, במרחק הליכה קצר צפונה, שלפי רשות הטבע והגנים הותאם מאוחר יותר לקרבות גלדיאטורים, עם החיות מתחת לזירה.

מספר המקומות הוא נתון נוסף שצריך להתייחס אליו בזהירות, כי המפעיל מפרסם שניים. בדף המוזיקה של החברה לפיתוח קיסריה כתוב כ-4,000 מושבים. בדף שלה על מתחם התיאטרון כתוב כ-6,000. מאגר התיאטראות של ריינלנד-פפאלץ מעריך את הקהל העתיק ב-4,000 ואת קוטר אזור המושבים בכ-100 מטרים, עם אורכסטרה של כ-30 מטרים; לפי ויקיפדיה העברית הקוטר הכולל הוא 90 מטרים. אין בשום מקום מספר מתואם.

לקונצרטים יש כרטיסים נפרדים מהגן הלאומי, ודמי הכניסה לגן לא מכסים הופעה. החברה לפיתוח קיסריה, שמפעילה גם את חזית הנמל, מפרסמת את לוח ההופעות ומתארת את התיאטרון כאבן דרך שאמנים מונים בקריירה שלהם.