שוק הכרמל

הקרקע באה קודם, והשוק היה פרס הניחומים. ההצעה של רופין ברוסיה ב-1913 הייתה לקנות מגרשים בתל אביב כירושה, לא כבית, והקונים שנענו לה כונו אחר כך 'הפליטים של רופין'. תמורת 1,000 הרובל ששילמו הם קיבלו רצועות של חול שרחוב הכרמל נסלל לימים לרוחבן. כשהגיעו אחרי 1917, היו להם הרצועות האלה, בלי הון, בלי מקצוע ובלי דרך להשתלב בכלכלה שהתבססה על עבודת כפיים, ולכן ביקשו מהעירייה רשות לסחור בתוצרת חקלאית על הקרקע שלהם.

הגרסאות לגבי של מי היה השוק שונות, ושווה לומר את זה במפורש במקום לטשטש. ספרות העזר העברית מייחסת אותו לעולים מרוסיה ולרישיון של דיזנגוף. האתר של השוק עצמו מספר את הסיפור הפוך: שוק לא רשמי בשם 'הכרם' שהקימה שכונת כרם התימנים הסמוכה בתחילת שנות ה-20, ושרופין וקבוצת עולים מרוסיה הפכו אחר כך לעסק מסחרי, והעירייה הסדירה אותו. שתי הגרסאות מסכימות על השם, על העשור ועל הרחוב, ועל כך שדיזנגוף הוא שהפך את השוק לקבוע.

כרם התימנים, הכרם שאליו מתייחס השם הראשון, כבר היה שם. את השכונה יישבו עולים יהודים מתימן על קרקע של אהרן שלוש, יוסף מויאל וחיים אמזלג. רוב המקורות מתארכים את זה ל-1906, וחלקם ל-1904. בתי הקומה האחת שלה, מעץ ומפח, נשענו ישירות על רצועת החול שהשוק השתלט עליה, ולכן השוק עדיין זולג לסמטאות שלה גם היום.

חלק אחד מהגאוגרפיה קיבל מאז שם אחר לגמרי. רחוב הכרמל נמשך במקור עד מה שהיום כיכר רבין. בשנות ה-30 רוב הרחוב הפך לרחוב המלך ג'ורג', והשוק נשאר עם הקטע הדרומי הקצר שעדיין נושא את השם.

ב-21 בדצמבר 1927 פרסם העיתון 'דבר' מכתב של רוכל מהשוק, וזה המסמך הבודד הכי מועיל על המקום. העירייה, כתב, העבירה בשנה הקודמת את השוק מפינת אלנבי ונחלת בנימין לרחוב הכרמל, וחייבה את בעלי הדוכנים לשלם 20 לירות מצריות כל אחד על הדוכנים החדשים. חלק גדול מהלקוחות לא עבר איתם: הם נשארו בקטע של רחוב הכרמל הקרוב יותר ליפו. בינתיים כפריים ערבים מכרו ירקות ליד השוק מדי יום בלי רישיון ובלי מס עירוני, ומאחר שלא נשאו באף אחת מהעלויות האלה, מכרו בזול יותר. ובאותו זמן העירייה נתנה רישיונות לרוכלים נוספים, שלא שילמו את מה שהוא שילם, וכך פירקה פרנסה קטנה לחתיכות קטנות עוד יותר. הוא חתם 'אחד הרוכלים'.

כל מה שהתווכחו עליו מאז נמצא במכתב הזה: העירייה שמארגנת את השוק מלמעלה, הסוחרים שמשלמים על הזכות, והלקוחות שהולכים לאן שהמחיר זול יותר. התלונה של שנות ה-20 על תחרות בלי רישיון והתלונה של שנות ה-2020 על דמי החכירה הן בבירור אותו ויכוח, שמתנהל בהפרש של מאה שנה.

השוק ספג מכות קשות יותר מוויכוחי תכנון. בתמונה מפברואר 1948 נראה שלט אזהרה שהוצמד לחבית באמצע השוק, ומזהיר את העוברים ושבים מאש צלפים שמגיעה ממסגד חסן בק הסמוך. בתחילת שנות ה-60 ניהלה העיתונות העברית מסע שכינה את השוק מטרד תברואתי קבוע. ב-1 בנובמבר 2004, קצת אחרי 11 בבוקר, מחבל מתאבד פלסטיני הפעיל חגורת נפץ בשוק, רצח שלושה אזרחים ופצע עשרות; החזית העממית לשחרור פלסטין לקחה אחריות על הפיגוע.

קל להבין את השוק אם רואים בו רחוב אחד שדברים מחוברים אליו. רחוב הכרמל מתחיל בכיכר מגן דוד, שבה נפגשים שישה רחובות, ונמשך דרומה-מערבה עד מסוף הכרמלית וגן הכובשים, לכיוון אזור מנשייה הישן והים. כל השאר הם נספחים שמגיעים אליהם מהציר הזה.

כשהולכים מלמעלה, המסחר משתנה ככל שהרחוב יורד. העירייה עצמה מתארת את הקטע העליון כלחם ומאפים, זיתים, פירות יבשים, תבלינים אקזוטיים ותוצרת טרייה, במחירים תחרותיים. בהמשך, דוכני אוכל, ברים ודלפקים עם מקומות ישיבה תופסים חלק גדול יותר מהחזית, וזה החלק שממשיך לעבוד אחרי שמוכרי הירקות כבר קיפלו את הארגזים.

השוק מזמן חרג מהרחוב שלו, והיום הוא גולש לכמה רחובות סמוכים, בעיקר בכרם התימנים ובנחלת בנימין. יחד עם מדרחוב נחלת בנימין ורחוב הרמב"ם נוצר כאן אזור גדול במרכז תל אביב שסגור לרכב, וטוב לדעת את זה לפני שמתחילים להסתובב בו עם רכב.

• רחוב הכרמל, מכיכר מגן דוד ומטה: רצף התוצרת, התבלינים, הזיתים והפירות היבשים, והכתובת הרשמית של השוק במספר 35.
• הסמטאות שנכנסות לכרם התימנים, ובהן רחוב גדרה, שגובל בשוק ויש בו חנויות אוכל ומסעדות ולא דוכנים.
• הקצה הדרום-מערבי, שנקרא שוק עזה, ושם כיוונה העירייה את פיילוט ההתחדשות הראשון שלה.
• נחלת בנימין, מזרחית לשוק: מדרחוב בימים רגילים, ויריד אמנים ומלאכת יד בימי שלישי ושישי.
• כיכר מגן דוד בראש השוק, שנקראת כך בזכות ששת הרחובות שיוצאים ממנה: אלנבי לשני כיוונים, המלך ג'ורג', שינקין, נחלת בנימין והכרמל.

מי שמגיע בציפייה לשוק מקורה היסטורי הגיע במאה הלא נכונה ובאימפריה הלא נכונה. אין בשוק הכרמל אולם עות'מאני, אין קמרונות ואין מבנים לשימור לאורך רחוב הכרמל. הדוכנים מתפרקים, הקירוי עשוי פח גלי וברזנטים שמתוחים ביניהם, וכל מה שעומד מעל המדרכה הוחלף שוב ושוב מאז 1920. החלפת הקירוי הציבורי היא בעצמה אחד הסעיפים בתוכנית ההתחדשות הנוכחית של העירייה.

מה שבאמת ישן הוא המתווה ולא החומר: קו הרחוב, הצומת של שישה רחובות בראשו, רשת הרחובות של כרם התימנים מ-1906 שלצדו, והמנהג למכור תוצרת דווקא לאורך שפת המדרכה הזאת. אפילו המיקום לא מקורי. השוק הגיע לרחוב הכרמל רק ב-1926, ועד אז פעל בפינת אלנבי ונחלת בנימין.

לכן השאלה הרגילה על חורבות היא כאן השאלה הלא נכונה. בנייה מחדש בשוק הכרמל אינה אירוע שקרה פעם אחת ואפשר להצביע עליו; היא נמשכת כל הזמן, ועליה מתווכחים הסוחרים והעירייה כבר מאה שנה. מה שנשמר כאן הוא דפוס מסחר, לא מבנה.

שובל הניירת ארוך, והתוצאה הבנויה קצרה. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה תוכנית התחדשות ב-2009. בספטמבר 2011 החליטה הוועדה המחוזית להפקיד תוכנית על שטח של כ-75 דונם, שכוללת את השוק, השוק המערבי, חניון הכרמלית, חלק מגן הכובשים וקרקע של רשות מקרקעי ישראל, בעלות מדווחת של כ-100 מיליון שקל, עם מרכז לוגיסטי, חניון ציבורי תת-קרקעי, קירוי קל מעל הדוכנים ומרכז מיחזור. ב-30 בינואר 2013 אישרה הוועדה המקומית את השיפוץ עצמו, שעלותו דווחה אז בכ-150 מיליון שקל, ולפיו בעלי הדוכנים יקבלו הצעה לחוזי חכירה ל-49 שנה, עם אפשרות להארכה ב-49 שנים נוספות.

מה שהתכנון אמור לשנות פורט בהצעה עירונית שעליה דיווח 'הארץ' במרץ 2018: גג מעל הציר הראשי עם אפשרות למיזוג אוויר, עיצוב ושילוט אחידים לדוכנים, חזית דוכן של 1.5 מטר לכל היותר, העברת הדגים והבשר מהציר הראשי לרחובות הצדדיים, שעות מסחר קבועות, ולכל היותר עשר מסעדות ובתי קפה עם מקומות ישיבה בכל אזור בשוק, ורק בפינות. המגבלה האחרונה היא השורה הכי חושפנית במסמך. היא קיימת כי העירייה לא רצתה לייצר עוד שוק שרונה, ואמרה את זה במפורש.

כסף וזכויות קניין הם הסיבה שדבר מזה לא קרה מהר. ב-2017 סיפרו סוחרים ל'גלובס' שמבקשים מהם 200,000 שקל על חכירה ל-49 שנה של דוכן בשטח שבעה מ"ר. בספטמבר 2022 דיווח 'כלכליסט' על מתווה שהוצע לכ-1,000 סוחרים שהוגדרו אז פולשים: 28,571 שקל למ"ר על שבעת המטרים הראשונים ו-7,521 שקל למ"ר מעבר לכך, ב-36 תשלומים צמודים למדד. הסוחר מקבל מחצית מהבעלות והעירייה שומרת את המחצית השנייה, בחכירה ל-49 שנה שאפשר להאריך פעם אחת. לוועד הסוחרים יש רשימה משלו של נושאים פתוחים, ובהם קומות שניות בכ-60 חנויות ומעמדו של שוק הבשר.

העירייה מחלקת היום את העבודה לשני שלבים. שלב א' כולל בטיחות חשמל בדוכנים, החלפת הקירוי הציבורי, תוספת תאורה, כריזה, מצלמות ואוורור, דוכנים חדשים, ניקוז וריצוף מחדש. שלב ב' מחליף את תשתיות המים, הביוב והתשתיות התת-קרקעיות. העבודה אמורה להתבצע בקטעים של 40 מטר, שכל אחד מהם נסגר לכמה שבועות ונשאר בו מעבר מינימלי להולכי רגל. בשוק הראשי יעבדו ביום ובלילה, ובשוק המערבי בעיקר בלילה. לפי העירייה, החתימה על חוזי החכירה עם ועד הסוחרים החלה ב-2024 וב-2025. הסוחרים עדיין חלוקים. המשפט שצוטט ב'טיים אאוט' בינואר 2022 היה שהם לא רוצים להפוך לעוד שרונה.