זלדה

זלדה שניאורסון-מישקובסקי, המוכרת בשם זלדה, הייתה משוררת ומורה ישראלית ששיריה שואבים מעולם החסידות והמיסטיקה היהודית.

1914 עד 1984שירה עברית בהשראת החסידותקובץ השירים ״פנאי״השיר ״לכל איש יש שם״

נולדה: 20 ביוני 1914, דניפרו
נפטרה: 30 באפריל 1984, ירושלים
עיסוק: משורר, איש חינוך, סופר

זלדה נולדה ב-1914 בדניפרו

זלדה נולדה ב-1914 ביקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית. הוריה היו שלום שלמה שניאורסון ורחל חן, ושניהם באו ממשפחות רבנים של חב״ד. בן דודה היה הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון.

המשפחה עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. היא למדה בבית ספר דתי לבנות ואחר כך בסמינר למורות ״מזרחי״. היא סיימה את לימודיה ב-1932.

היא עבדה כמורה בחיפה ובירושלים, ולמדה ציור בתל אביב. הסופר עמוס עוז היה מתלמידיה, ולימים כתב עליה בספרו ״סיפור על אהבה וחושך״. ב-1950 נישאה לחיים מישקובסקי והתמסרה לכתיבה.

קובץ שיריה הראשון, ״פנאי״, יצא לאור ב-1967. שיריה כתובים בסגנון חופשי ומשתמשים במוטיבים של הסיפור החסידי. היא זכתה בפרס ברנר, בפרס ראש הממשלה ובפרס ביאליק.

בעלה נפטר ב-1970, והיא הקדישה לו רבים משירי ספרה השני. ב-1976 עברה לשכונת שערי חסד בירושלים. היא נפטרה ב-1984.