סעיף 7ו לחוק שמירת הנקיון, התשמ״ד–1984, חובת קבלת רישיון.

בלי לגרוע מהוראות סעיף 7א, לא יעשה אדם, כדרך עיסוק, בין כעיסוק עיקרי ובין כעיסוק נלווה לו, בעצמו או באמצעות אחר, פעולה בפסולת הטעונה רישוי, אלא אם כן יש בידו רישיון לכך ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה, ובהתקיים כל אלה:

(1)הוא אינו קטין או פסול דין;

(2)הוא אזרח ישראלי או תושב ישראל או תאגיד שהתאגד ונרשם בישראל או תאגיד שהתאגד מחוץ לישראל ונרשם כחברת חוץ לפי סעיף 346 לחוק החברות, התשנ״ט–1999;

(3)לא מתקיימים לגביו הליכי חדלות פירעון או פשיטת רגל כהגדרתם בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, או לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם–1980, בהתאמה;

(4)היה המבקש תאגיד – הוא לא החליט על פירוקו מרצון ובית המשפט לא מינה לו כונס נכסים או ציווה על פירוקו או מתקיימים לגביו הליכים כאמור;

(5)הוא הפקיד בידי הממונה ערבות של תאגיד בנקאי או של גוף מוסדי בסכום שלא יפחת, בכל עת, מהסכום הנקוב בתוספת השלישית, אם נקבע, לשם הבטחת טיפול בפסולת בהתאם להוראות לפי חוק זה, ובכלל זה טיפול בפסולת שפינה בניגוד להוראות לפי חוק זה; ואולם, מבקש שהוא רשות מקומית יהיה פטור מהוראות פסקה זו; בפסקה זו, ”גוף מוסדי“ – מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981, או חברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס״ה–2005;

(6)לעניין עיסוק בהובלת פסולת – יש בידו רישיון מוביל לפי חוק שירותי הובלה, אם נדרש רישיון כאמור;

(7)לא מתנהלת בעניינו חקירה פלילית, לא תלוי ועומד נגדו כתב אישום והוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל את הרישיון.