סעיף 1 לחוק הטיס, התשע״א–2011, הגדרות.

בחוק זה –

”איש צוות“ – אחד מאלה:

(1)אדם הממלא תפקיד בכלי הטיס בזמן הטיסה, אף אם אינו עובד טיס, שהוצב לתפקיד האמור בידי המפעיל האווירי של כלי הטיס;

(2)מי שמקבל הדרכה בטיסה או עובר מבחן בטיסה לצורך קבלת רישיון עובד טיס או הגדר שבו, או לצורך שמירה על זכויותיו לפי הרישיון או הגדר שבו;

”בית ספר לעובדי טיס“ – מוסד שבו ניתנת הדרכה לתפקידי עובד טיס;

”האמנה“ – אמנת התעופה האזרחית הבין־לאומית שנחתמה בשיקגו ביום כ״א בכסלו התש״ה (7 בדצמבר 1944), לרבות הנספחים לאמנה האמורה ותיקונים שנערכו בה, ככל שמדינת ישראל הצטרפה לתיקונים אלה;

ראו Convention on International Civil Aviation באתר רשות התעופה האזרחית.

”ארגון התעופה הבין־לאומי“ (ICAO) – הארגון הבין־לאומי לתעופה אזרחית, שנוסד באמנה;

”דיני הטיס“ – כהגדרתם בחוק רשות התעופה האזרחית;

”דמי פיגורים“ ו”ריבית שקלית“ – כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה;

”הגדר“ – הרשאה המהווה חלק מרישיון עובד טיס, הקובעת תנאים, זכויות והגבלות בקשר לשימוש ברישיון;

”הוראת גורם ביטחוני מוסמך“ – הנחיה מקצועית שניתנה לפי סעיף 10 לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998;

”ההוראות הטכניות לחומרים מסוכנים“ – ההוראות הכלולות בספר ”Technical Instructions for the Safe Transport of Dangerous Goods by Air“ בהוצאת ארגון התעופה הבין־לאומי, כפי שעודכנו מזמן לזמן;

”הוראות תעבורה אווירית“ – הוראות שניתנו לפי סעיפים 82 או 92;

”הפעלה“, לעניין כלי טיס – שימוש בכלי טיס למטרת טיסה או הטסה של כלי טיס, ובכלל זה גרימה או הרשאה לשימוש כאמור;

”הפעלה מסחרית“ – הפעלת כלי טיס לצורכי עסק שעיקרו הסעת נוסעים, הובלת טובין או מתן שירות, באמצעות כלי טיס, בתמורה;

”הפעלה כללית“ – הפעלת כלי טיס שאינה הפעלה מסחרית;

”הוועדה“ – ועדת הכלכלה של הכנסת;

”ועדת הערר“ – הוועדה שמונתה לפי סעיף 39;

”ועדת הערר הרפואית“ – הוועדה שמונתה לפי סעיף 7;

”חומר מסוכן“ – פריט, חפץ או חומר העלולים להוות סיכון לבריאות, לבטיחות, לרכוש או לסביבה, המפורטים בהוראות הטכניות לחומרים מסוכנים או המסווגים על פיהן;

”חוק פסיקת ריבית והצמדה“ – חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961;

”חוק השיפוט הצבאי“ – חוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955;

”חוק רשות התעופה האזרחית“ – חוק רשות התעופה האזרחית, התשס״ה–2005;

”חוק הרשות לחקירה בטיחותית“ – חוק הרשות לחקירה בטיחותית בתעופה, התשפ״ד–2024;

”חוק רשות שדות התעופה“ – חוק רשות שדות התעופה, התשל״ז–1977;

”חוק רישוי שירותי התעופה“ – חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963;

”חייל“ – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי וכן מי שהוראות החוק האמור חלות עליו לפי סעיף 8(2) או (3) לאותו חוק;

”טייס מפקד“ – הטייס, ובכלל זה מי שמטיס כלי טיס בלתי מאויש, המפקד על הטיסה והאחראי לניהולה הבטוח, שמונה לכך על ידי המפעיל האווירי של כלי הטיס;

”יחידת נת״א“ – יחידה הנותנת שירותי נת״א, כמשמעותה בסעיף 26;

”כלי טיס“ – כלי או מיתקן שביכולתו להיתמך באטמוספרה מתגובות האוויר שאינן תגובות האוויר במגעו עם פני כדור הארץ, למעט כלי רחיפה ולמעט כלי או מיתקן אחר שקבע השר לפי סעיף 168(א)(8);

”כלי טיס אזרחי“ – כלי טיס ישראלי או כלי טיס זר;

”כלי טיס זר“ – כלי טיס הרשום במרשם המתנהל במדינה חברה, לפי הדין החל בה;

”כלי טיס ישראלי“ – כלי טיס הרשום בפנקס הרישום;

”כלי טיס משטרתי“ – כלי טיס של משטרת ישראל או כלי טיס המשמש את משטרת ישראל בפעילות מבצעית והמופעל על פי הנחייתה;

”כלי טיס צבאי“ – כלי טיס של צבא הגנה לישראל, כלי טיס שגויס לצבא הגנה לישראל לפי חוק רישום ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ״ז–1987, וכל כלי טיס אחר שכשירותו האווירית, כשירות אנשי הצוות שבו והפעלתו נתונים, באופן קבוע או זמני, לפיקוחו המלא של צבא הגנה לישראל;

”כלי טיס של מדינת ישראל“ – כלי טיס שיוחד, באופן קבוע או זמני, לשירות ממשלתי, והוא בבעלות מדינת ישראל או מופעל על ידה, למעט כלי טיס צבאי וכלי טיס משטרתי;

”כלי רחיפה“ – כל אחד מאלה:

(1)גילשון אוויר (Hang-glider) – מיתקן לא ממונע הכולל כנף הנתונה במסגרת קשיחה או העוטפת מסגרת קשיחה, שהמראתו יכולה להתבצע בלא כוח נוסף על כוחו של המפעיל ואשר המפעיל רתום אליו באמצעות ריתמה;

(2)גילשון אוויר עם מנוע עזר (Powered Hang-glider) – גילשון אוויר שמחובר אליו מנוע עזר או שמפעילו נושא על גופו מנוע עזר ואשר טיסתו אינה תלויה באופן בלעדי במנוע;

(3)מצנח רחף (Paraglider) – מיתקן לא ממונע הכולל כנף גמישה שצורתה נקבעת באמצעות לחץ אוויר הנכנס דרך פתחים מיוחדים בקדמת הכנף, שהמראתו יכולה להתבצע בלא כוח נוסף על כוחו של המפעיל, המפעיל רתום אליו באמצעות ריתמה והמיתקן נשלט באמצעות מיתרי ניהוג;

(4)מצנח רחף עם מנוע עזר (Powered Paraglider) – מצנח רחף שמחובר אליו מיתקן עם מנוע עזר או שמפעילו נושא על גופו מנוע עזר ואשר טיסתו אינה תלויה באופן בלעדי במנוע;

(5)מצנח ממונע (Powered Parachute) – מיתקן הכולל מנוע, כן נסע ומושב לכל מרחף, שמחוברת אליו כנף גמישה וטיסתו תלויה באופן בלעדי במנוע;

(6)טיסן ממונע נהוג רדיו שאינו מאויש, כפי שקבע השר, המשמש או המיועד לשמש למטרות פנאי או ספורט;

(7)כלי או מיתקן אחר שקבע השר לפי סעיף 93(ג);

”מדינת המפעיל“ (State of Operator) – מדינה שהיא צד לאמנה ושבה מצוי מקום עסקיו העיקרי של המפעיל האווירי, ואם אין למפעיל האווירי מקום עסקים עיקרי – מדינה שהיא צד לאמנה ושבה מצוי מקום מושבו הקבוע;

”מדינת הרישום“ (State of Registry) – מדינה שהיא צד לאמנה וכלי הטיס רשום בה;

”מדינה חברה“ – מדינה זרה שהיא צד לאמנה;

”מיתקן דיווח מזג אוויר“ – מיתקן למדידת נתוני מזג אוויר, חיזוים או דיווחם, לצורכי תעופה אזרחית;

”מיתקן עזר לטיסה“ – מיתקן הנמצא מחוץ לכלי הטיס ואינו מחובר אליו, המשמש או המיועד לשמש עזר לטיסה, ובכלל זה מיתקן המשמש או המיועד לשמש עזר לניווט אווירי או לביצוע תהליכי טיסה, מערכת הקולטת נתונים מכלי טיס או משדרת אליהם נתונים לצורך ניהול תעבורה אווירית, מסלול נחיתה, המראה או הסעה, מיתקן קרקע לתקשורת עם כלי טיס, מיתקן לתאורת סימון ואזהרה לכלי טיס ומיתקן דיווח מזג אוויר;

”מכון בדק“ – מקום שבו עוסקים בביצוע פעולות בדק;

”המנהל“ – מנהל הרשות, או עובד הרשות שהוא הסמיך לעניין חוק זה בהתאם להוראות סעיף 169(א);

”מנהל הרשות לחקירה בטיחותית“ ו”הרשות לחקירה בטיחותית“ – כהגדרתם בחוק הרשות לחקירה בטיחותית;

”מנחת“ – שטח יבשתי או ימי לרבות כל מבנה, מיתקן או ציוד שבו, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס, ואינו שדה תעופה;

”מפעיל אווירי“ – אחד מאלה, לפי העניין:

(1)בהפעלה מסחרית הטעונה רישיון הפעלה אווירית לפי חוק זה – מי שבידו רישיון הפעלה אווירית, ולעניין כלי טיס זר בהפעלה מסחרית הטעונה רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית לפי אמות המידה המחייבות כמשמעותן בסעיף 173(א) או לפי דיני מדינת המפעיל – רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית שניתן מאת מדינת המפעיל;

(2)בהפעלה כללית או בהפעלה מסחרית שאינה טעונה רישיון כאמור בפסקה (1) – בעל כלי הטיס, שוכר של כלי הטיס או מי שהורשה לבצע הפעלה מטעמו של מי מהם;

”מפרטי הפעלה“ – כמשמעותם בסעיף 18(ב) או 173(א1)(5), לפי העניין;

”מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל“ (Tel Aviv F.I.R) – המרחב האווירי בשטח ישראל ומחוץ לשטח ישראל, הנתון לפיקוחה האווירי של ישראל שניתנים בו שירותי נת״א ותחומיו מפורסמים במסגרת שירותי המידע התעופתי;

”משקה משכר“ – משקה המכיל אלכוהול בכל ריכוז שהוא או משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע השר לפי סעיף 99(יא)(1);

”נתון תחת השפעת אלכוהול“ – מי שבגופו אלכוהול בריכוז גבוה מהריכוז שקבע השר לפי סעיף 99(יא)(2);

”סם מסוכן“ – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;

”עובד טיס“ – מי שבידו רישיון עובד טיס;

”פנקס הרישום“ – פנקס הרישום המתנהל לפי הוראות סעיף 59;

”פעולות בדק“ – פעולות בכלי טיס, במנוע של כלי טיס, במדחף שלו או בציוד תעופתי, הדרושות להבטחת הכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס, לרבות פעולות בדיקה, ביקורת, שיפוץ, תיקון, תחזוקה, שימור, החלפת חלקים ושינוי, ולמעט תחזוקה קלה;

”פקודת מעצר וחיפוש“ – פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969;

”ציוד תעופתי“ – כל אחד מאלה:

(1)מערכת, מנגנון, מכשיר, אבזר, מיתקן או ציוד, לרבות ציוד קשר וניווט, המשמשים או המיועדים לשמש בהפעלת כלי טיס או בשליטה בו במהלך טיסה, ומיועדים להתקנה או לנשיאה בכלי טיס או המותקנים או הנישאים בו, ובלבד שאינם חלק מגוף כלי הטיס, ממנועו או מהמדחף שלו;

(2)ציוד הטסה של כלי טיס שאינו מאויש;

”רופא“ – רופא מורשה כמשמעותו בסעיף 2 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל״ז–1976;

”רופא הרשות“ – כמשמעותו בסעיף 169(ב);

”רישיון הפעלה אווירית“ – כמשמעותו בסימן ג׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת שדה תעופה או מנחת“ – כמשמעותו בסימן ו׳ לפרק ב׳;

”רישיון ייצור“ – כמשמעותו בסעיפים 52 ו־53;

”רישיון להפעלת בית ספר לעובדי טיס“ – כמשמעותו בסימן ב׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת מכון בדק“ – כמשמעותו בסימן ד׳ לפרק ב׳;

”רישיון להפעלת יחידת נת״א“ – כמשמעותו בסימן ה׳ לפרק ב׳;

”רישיון עובד טיס“ – כמשמעותו בסימן א׳ לפרק ב׳;

”הרשות“ – רשות התעופה האזרחית שהוקמה לפי חוק רשות התעופה האזרחית;

”רשות שדות התעופה“ – רשות שדות התעופה שהוקמה לפי חוק רשות שדות התעופה;

”שדה תעופה“ – שטח שהשר קבע לפי סעיף 30;

”השירות המטאורולוגי“ – השירות המטאורולוגי הישראלי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים;

”שירותי מידע תעופתי“ (A.I.S) – כמשמעותם בסעיף 84;

”שטח ישראל“ – שטח הריבונות של מדינת ישראל כולל רצועת מימי החופין שלה, לרבות המרחב האווירי שמעל השטח האמור;

”שירותי נת״א“ – שירותי ניהול תעבורה אווירית הכוללים פיקוח ובקרה על התעבורה האווירית, מתן מידע תעופתי או אישור תכניות טיסה;

”שליטה“ – כהגדרתה בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968;

”תחזוקה קלה“ – פעולות בדיקה, תחזוקה, שימור והחלפת חלקים בכלי טיס, שאינן פעולות מורכבות, כפי שקבע השר לפי סעיף 25;

”תעודת כושר טיסה“ (Certificate of Airworthiness) – כמשמעותה בסעיף 63;

”תעודת סוג“ (Type Certificate) – כמשמעותה בסעיף 51;

”תעודת רעש“ – כמשמעותה בסעיף 64;

”תעודה רפואית“ – כמשמעותה בסעיף 6(א)(1);

”תשתית אזרחית“ – תשתית תעופה המיועדת לשימוש התעופה האזרחית, למעט תשתית צבאית או תשתית משטרתית;

”תשתית משטרתית“ – מנחת או מיתקן עזר לטיסה, המופעלים על ידי משטרת ישראל והמיועדים לשימוש כלי טיס משטרתיים;

”תשתית צבאית“ – כל אחד מאלה:

(1)שדה תעופה צבאי או מנחת המופעל על ידי צבא הגנה לישראל, לרבות שדה תעופה צבאי שרשות שדות התעופה נותנת בו שירותים מכוח צו לפי סעיף 5(א)(4) לחוק רשות שדות התעופה, ומרחב הפיקוח האווירי שלהם;

(2)מיתקן עזר לטיסה המופעל, ככלל, על ידי צבא הגנה לישראל;

(3)מרחב אווירי שהוקצה לתעופה הצבאית כאמור בסעיף 80, למעט נתיבים או אזורי מרחב אווירי בתוכו שהוקצו לשימוש התעופה האזרחית;

(4)תשתית תעופה אחרת, בעת שהיא משמשת את צבא הגנה לישראל באופן בלעדי;

”תשתית תעופה“ – שדה תעופה, מנחת, מרחב פיקוח אווירי ומיתקן עזר לטיסה;

”השר“ – שר התחבורה והבטיחות בדרכים.