חוק1953הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 11 לחוק התקנים, תשי״ג–1953, תו תקן.
הסעיף הזה נמצא תחת פרק ו׳: תו תקן ותו תעודה
11. תו תקן
תיקון: תשל״ט, תשע״ז, תשפ״ד־3
(א)השר יקבע, בצו שפורסם ברשומות, סימנים לאישור התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי; לכל סימן כזה שקבע השר כאמור ייקרא ”תו תקן“.
פורסם צו התקנים (קביעת תוי־תקן), התשנ״ב–1992.
(ב)כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכל לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת המכון, לסמן את המצרך בתו תקן; המכון רשאי בכל עת לבטל היתר כזה בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן.
(ב1)במכון תפעל מינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו־תקן (בסעיף זה – המינהלת), וזה הרכבה:
(1)הממונה, שיהיה היושב ראש;
(2)המנהל הכללי של המכון או עובד המכון שהוא הסמיכו בכתב;
(3)אחד עשר חברים שימנה הוועד הפועל לתקופה של חמש שנים; הוועד הפועל יהיה רשאי לאשר את הארכת המינוי לתקופה של חמש שנים נוספות.
(ג)לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (ב) או לפי צו על פי סעיף 9(ב).
(ד)השר יקבע את דרכי קביעתו של תו תקן והשימוש בו, וכן הוראות לעניין ועדות מקצועיות וועדות היתרים שהמינהלת רשאית להקים, כהונתם של חברי המינהלת והוועדות כאמור, ובכלל זה תנאים למינוים ועילות להפסקת כהונתם.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק התקנים, תשי״ג–1953 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.