Law1953The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 11 of חוק התקנים, תשי״ג–1953, תו תקן.
This section is in פרק ו׳: תו תקן ותו תעודה
11. תו תקן
תיקון: תשל״ט, תשע״ז, תשפ״ד־3
(א)השר יקבע, בצו שפורסם ברשומות, סימנים לאישור התאמתו של מצרך לתקן או לתקן רשמי; לכל סימן כזה שקבע השר כאמור ייקרא ”תו תקן“.
פורסם צו התקנים (קביעת תוי־תקן), התשנ״ב–1992.
(ב)כל המייצר מצרך המתאים לדרישות תקן או תקן רשמי, הכל לפי המקרה, רשאי, לפי היתר מאת המכון, לסמן את המצרך בתו תקן; המכון רשאי בכל עת לבטל היתר כזה בהודעה מנומקת בכתב שניתנה ליצרן.
(ב1)במכון תפעל מינהלת לעניין מתן היתר לסימון מצרכים בתו־תקן (בסעיף זה – המינהלת), וזה הרכבה:
(1)הממונה, שיהיה היושב ראש;
(2)המנהל הכללי של המכון או עובד המכון שהוא הסמיכו בכתב;
(3)אחד עשר חברים שימנה הוועד הפועל לתקופה של חמש שנים; הוועד הפועל יהיה רשאי לאשר את הארכת המינוי לתקופה של חמש שנים נוספות.
(ג)לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן אלא בתוקף היתר שניתן כאמור בסעיף קטן (ב) או לפי צו על פי סעיף 9(ב).
(ד)השר יקבע את דרכי קביעתו של תו תקן והשימוש בו, וכן הוראות לעניין ועדות מקצועיות וועדות היתרים שהמינהלת רשאית להקים, כהונתם של חברי המינהלת והוועדות כאמור, ובכלל זה תנאים למינוים ועילות להפסקת כהונתם.
The text on this page is adapted from the entry חוק התקנים, תשי״ג–1953 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.