סעיף 110 לחוק נתוני אשראי, התשע״ו–2016, איסור דרישת נתוני אשראי לשם העסקה.

(א)לא יבקש אדם, במישרין או בעקיפין, לשם העסקת אחר, בין במסגרת יחסי עבודה ובין שלא במסגרת כאמור, נתוני אשראי או דירוג אשראי לגביו, לרבות בדרך של הצהרה או שאלון בכתב, לא יקבל נתונים כאמור ולא יעשה בהם שימוש; הוראות סעיף זה לא יחולו על נתוני אשראי לגבי לקוח המפורסמים על פי דין.

(החל מיום 26.1.2027): לא יבקש אדם, במישרין או בעקיפין, לשם העסקת אחר, בין במסגרת יחסי עבודה ובין שלא במסגרת כאמור או לשם התקשרות בעסקה לרכישת שירותים או מוצרים עם אחר, נתוני אשראי או דירוג אשראי לגביו, לרבות בדרך של הצהרה או שאלון בכתב, לא יקבל נתונים כאמור ולא יעשה בהם שימוש; הוראות סעיף זה לא יחולו על נתוני אשראי לגבי לקוח המפורסמים על פי דין.

(ב)ביקש אדם נתוני אשראי, קיבל נתוני אשראי או עשה בהם שימוש בניגוד להוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לחייבו לשלם למי שנתוני האשראי לגביו פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שאינו עולה על הסכום הקבוע בסעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות.

(החל מיום 26.1.2027): ביקש אדם נתוני אשראי, קיבל נתוני אשראי או עשה בהם שימוש בניגוד להוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לחייבו לשלם למי שנתוני האשראי לגביו פיצוי כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)לעניין יחיד – פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שאינו עולה על הסכום הקבוע בסעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות;

(2)לעניין תאגיד – פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שאינו עולה על הסכום הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ״ט–1999.

(ג)הוראות סעיף זה יחולו גם על המדינה.

(ד)לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בתובענה של עובד או מועמד לעבודה בשל הפרת הוראות סעיף קטן (א).