חוק1960הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ״א–1960, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תש״ס, תשס״ח
בחוק זה –
”בעל תחנת תדלוק“ – כל אחד מאלה:
(1)מי שבידו רישיון או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים, התשכ״ח–1968, שלפיו ניתן לנהל עסק של תחנת תדלוק;
(2)מי שבהשגחתו, בפיקוחו או בהנהלתו פועלת תחנת תדלוק;
”המנהל“ – מנהל מינהל הדלק במשרד התשתיות הלאומיות;
”המפקח“ – המפקח על התעבורה ביחד עם המנהל;
”חוק התקנים“ – חוק התקנים, התשי״ג–1953;
”מכירה“ – לרבות הספקה, שיווק, הובלה, ניפוק לתחנת תדלוק או החזקה לצורך מכירה;
”מעבדה מאושרת“, ”תקן רשמי“ – כמשמעותם בחוק התקנים;
”רכב מנועי“ – כמשמעותו בפקודת התעבורה;
”רשיון“ – רשיון לרכב מנועי ורשיון נהיגה שניתנו לפי פקודת התעבורה;
”תובע“ – כמשמעותו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982;
”תחנת תדלוק“ – אתר שבו מתבצעת מכירה או הספקה של דלק לציבור בדרך של תדלוק;
”מפעל“ – כמשמעותו בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957;
”חוק זה“ – לרבות התקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ״א–1960 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.