סעיף 119 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע״ח–2018, סעד זמני במסגרת בקשת נושה.

(א)הוגשה בקשת נושה, רשאי בית המשפט, לבקשת נושה או היחיד, לתת צו זמני המורה על אחד או יותר מאלה, אם שוכנע שיש ראיות לכאורה לכך שמתקיימים התנאים למתן צו לפתיחת הליכים כאמור בסעיף 116:

(1)איסור לבצע עסקאות מסוימות, סוג מסוים של עסקאות או התניית ביצוען של עסקאות אלה באישור מאת בית המשפט;

(2)איסור לפרוע את חובות העבר של היחיד והקפאת הליכים נגד היחיד;

ניתן סעד זמני כאמור –

(א)ימנה נאמן זמני לשם שמירה על נכסי היחיד; על מינוי נאמן כאמור יחולו הוראות סעיף 125(ב); בית המשפט יקבע את תפקידו וסמכויותיו של הנאמן הזמני;

(ב)יראו את מועד מתן הסעד הזמני, לעניין הליכי חדלות הפירעון של היחיד, כמועד מתן הצו לפתיחת הליכים;

(ג)יחולו על היחיד ההגבלות המנויות בסימן א׳: הגבלות, לפרק ז׳; בית המשפט רשאי להורות כי הגבלה אחת או יותר לא תחול אם מצא כי אינה נחוצה לשם הגנה על הנושים או כדי למנוע מהיחיד להגדיל את חובותיו.

(ב)על סעד זמני יחולו הוראות סעיפים 20(ב) עד (ד), ו־21, בשינויים המחויבים.