סעיף 40 לחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019, עונשין.

(א)בסעיף זה, ”רכיב חיוני“ – כהגדרתו בסעיף 1, ולגבי אמצעי תשלום שהוא כרטיס חיוב כהגדרתו בסעיף 11ב לחוק הבנקאות (רישוי) – הלוחית או החפץ שהם כרטיס החיוב.

(ב)אלה דינם – מאסר שלוש שנים:

(1)מי שנטל או החזיק רכיב חיוני באמצעי תשלום שלא בהסכמת המשלם, בכוונה להשתמש בו או לאפשר לאחר להשתמש בו; לעניין זה, ”נטילה“ – כהגדרתה בסעיף 383(ג)(1) לחוק העונשין;

(2)מי שהשתמש ברכיב חיוני באמצעי תשלום, או מסר לאחר רכיב חיוני כאמור, בידיעה שהוא עלול להשתמש בו, בכוונה להונות.

(ג)נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ב)(2), בנסיבות מחמירות, דינו של עובר העבירה – מאסר חמש שנים; בסעיף קטן זה, ”נסיבות מחמירות“ – אחת מאלה:

(1)המעשה המהווה את העבירה נעשה כלפי מספר רב של משלמים או כלפי קשיש, קטין, חסר ישע, או משלם אחר הנתון במצב של חולשה שכלית, נפשית או גופנית;

(2)עובר העבירה הפיק רווחים או טובות הנאה משמעותיים מהמעשה המהווה את העבירה;

(3)העבירה נעברה בתחכום שהקל באופן ניכר את ביצועה או שהקשה את גילויה.

(ד)נותן שירותי תשלום שלא כלל בחוזה שירותי תשלום תיאור פשוט ותמציתי של התנאים המהותיים בו, בניגוד להוראות סעיף 7(ב), דינו – מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה בידי תאגיד – כפל הקנס האמור.

(ה)נותן שירותי תשלום שעשה דבר העלול להטעות לקוח בעניין מהותי בעסקה למתן שירותי תשלום, בניגוד להוראות סעיף 8, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה בידי תאגיד – פי שניים מהקנס האמור.

(ו)(בוטל).