סעיף 312 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981, כט״מ: מינימות המראה, גישה ונחיתה.

(א)לא יתחיל טייס תהליך גישת מכשירים לשדה תעופה, אלא אם כן לפי מידע מטאורולוגי עדכני שהתקבל ממיתקן דיווח מזג אוויר או מיחידת הנת״א לגבי שדה התעופה שאליו מתבצעת הגישה, תנאי מזג האוויר באותו שדה התעופה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו שדה תעופה או טובים מהן.

(ב)לא יתחיל טייס את קטע הגישה הסופית, ולא ימשיך טייס בתהליכי גישת מכשירים מתחת לגובה של 1,000 רגל (300 מטר) מעל גובה השדה, אלא אם כן –

(1)לפי מידע מטאורולוגי עדכני, הראות האופקית לאותו שדה, או טווח ראות על מסלול הקובע, שווה למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה, לפחות;

(2)נוסף על האמור בפסקה (1), לגבי טייס מטוס – להערכתו ניתן להשלים את הנחיתה בבטחה לפי דוח תנאי המסלול העדכני, אם קיים, ובהתחשב בנתוני ביצועי כלי הטיס.

(ג)החל טייס בביצוע קטע הגישה הסופית או הנמיך מתחת לגובה של 1,000 רגל (300 מטר) מעל גובה השדה, וקיבל דיווח מזג אוויר נוסף המצביע על ראות אופקית או על טווח ראות על מסלול קובע, מתחת למינימות הנחיתה לאותו שדה, רשאי הטייס להמשיך בגישה עד לגובה ההחלטה (DA/DH) או לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH); הטייס רשאי להמשיך בגישה ולהנמיך מתחת לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי ולנחות אם התקיימו תנאי תקנה 115ד או שהתקיימו התנאים האלה:

(1)בהגיעו לגובה ההחלטה, או בהגיעו לגובה ההנמכה המזערי לפני נקודת ההליכה סביב (MAPt), התמלאו התנאים הקבועים בתקנה 115(ב) להמשך השימוש בתהליכי גישת מכשירים;

(2)נוסף על האמור בפסקה (1), אם כלי הטיס נמצא בגישה ישירה, בתהליך גישה לא מדויקת שנקבעה לגביו נקודת הנמכה חזותית (VDP) – הוא הגיע לנקודת ההנמכה החזותית, ובלבד שציוד כלי הטיס מאפשר לטייס לזהות את הגעת כלי הטיס לנקודת ההנמכה החזותית, וההנמכה אל המסלול מנקודה זו יכולה להתבצע לפי הנהלים הרגילים ובשיעורי ההנמכה הרגילים.

(ד)לגבי טייס מפקד של מטוס המונע במנוע טורבינה שהטיס מטוס מדגם זה בתפקיד טייס מפקד פחות מ־100 שעות, יוגדלו מינימות בסיס הענן והראות לנחיתה שנקבעו לפי תקנה 109 או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א ב־100 רגל בסיס ענן וב־750 מטר ראות, ואולם לא יעלו על מינימות בסיס הענן והראות שנקבעו לאותו שדה אם הוא משמש כשדה משנה.

(ה)פרט לאמור בתקנת משנה (ו), לא ימריא טייס כלי טיס לפי כט״מ אם תנאי מזג האוויר שדווח עליהם באמצעות מיתקן דיווח מזג אוויר או באמצעות יחידת הנת״א הם פחות מאלה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א.

(ו)לא ימריא אדם כלי טיס לטיסה לפי כט״מ משדה תעופה שבו מאושרת גישת מכשירים ישירה, אם תנאי מזג האוויר שדווח עליהם באמצעות מיתקן דיווח מזג אוויר הם שווים או טובים יותר ממינימות הנחיתה הישירה הנמוכות ביותר באותו שדה, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1)כיוון הרוח ועוצמתה בעת ההמראה הם כאלה שגישת מכשירים ישירה יכולה להתבצע למסלול שלו קיימת גישת המכשירים;

(2)מיתקני הקרקע שעליהם מתבססות מינימות הנחיתה והציוד בכלי הטיס הדרוש לביצוע גישת המכשירים מצויים במצב תקין;

(3)מחזיק הרמ״א הורשה לביצוע הפעלות כאמור.

(ז)בתקנה זו –

(1)קטע גישה סופית מתחיל מעל קבע הגישה הסופית (FAF) או מעל מיתקן עזר לניווט שנקבע לתהליך גישת המכשירים שבשימוש; אם לא נקבע קבע הגישה הסופית (FAF) בתהליך הכולל פניות נוהל, יתחיל קטע הגישה הסופית בנקודה שבה מסתיימת פניית הנוהל וכלי הטיס מיוצב בכיוון לגישה הסופית אל מסלול הנחיתה;

(2)”נקודת הנמכה חזותית“ (VDP) – נקודה שהוגדרה בתהליך הנמכה לא מדויקת, כנקודה שממנה ניתן להנמיך מתחת לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH), ובלבד שהתקיימו תנאי תקנה 115(ב)(3);

(3)”טווח ראות על מסלול קובע“ (controlling RVR) – טווח ראות על מסלול המדווח בנקודת הנגיעה (Touchdown), אלא אם כן נקבע אחרת בפרסומי המידע התעופתי הנוגעים בדבר.