סעיף 13 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, סמכות שפיטה בעבירות צבאיות.

(א)בית דין צבאי מוסמך לדון חייל שעשה מעשה המהווה עבירה צבאית, בין שעבר אותה במדינה ובין מחוצה לה; אין הוראה זו גורעת מסמכותו של כל בית משפט אחר במדינה לשפוט את החייל על אותו מעשה אם הוא מהווה עבירה לפי דין אחר.

(ב)מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) לא יישפט בבית דין צבאי על עבירות אלה:

(1)עבירה לפי סעיף 43(1) ו־(5) ולפי סעיף 45(1), (3) ו־(5);

(2)עבירה לפי סעיפים 65, 67, 71, 95, 96, 98, 99, 129 ו־130;

(3)עבירה לפי סעיפים 126, 127 ו־128 אלא אם נעברה העבירה במקום שבהחזקת הצבא.

(ג)מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) הרי, נוסף לעבירות הצבאיות המנויות בסעיף קטן (ב), לא יישפט בבית דין צבאי בתקופה שאיננה תקופת לחימה גם על עבירות אלה:

(1)עבירה לפי סעיפים 61, 92, 94, 100, 101, 102, 108(3), 128 ו־132;

(2)עבירה לפי סעיף 49, אלא אם התכוון במעשה העבירה להפגין חוסר כבוד למפקד;

(3)עבירה לפי סעיפים 109, 111, 112 ו־113 אלא אם הוזמן או בא לפני בית דין צבאי לרגל ענין שהגיע לידיעתו בקשר עם עבודתו בצבא.

(ד)שר הבטחון רשאי לקבוע בתקנות עבירות נוספות שעליהן לא יתן את הדין מי שחוק זה חל עליו, לפי סעיף 8(2), הכל בתנאים ובסייגים שיקבע.