Law1955The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 13 of חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955, סמכות שפיטה בעבירות צבאיות.
This section is in חלק א׳ – עקרונות כלליים / פרק שני: תחולת החוק
13. סמכות שפיטה בעבירות צבאיות
תיקון: תשכ״ד
(א)בית דין צבאי מוסמך לדון חייל שעשה מעשה המהווה עבירה צבאית, בין שעבר אותה במדינה ובין מחוצה לה; אין הוראה זו גורעת מסמכותו של כל בית משפט אחר במדינה לשפוט את החייל על אותו מעשה אם הוא מהווה עבירה לפי דין אחר.
(ב)מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) לא יישפט בבית דין צבאי על עבירות אלה:
(1)עבירה לפי סעיף 43(1) ו־(5) ולפי סעיף 45(1), (3) ו־(5);
(2)עבירה לפי סעיפים 65, 67, 71, 95, 96, 98, 99, 129 ו־130;
(3)עבירה לפי סעיפים 126, 127 ו־128 אלא אם נעברה העבירה במקום שבהחזקת הצבא.
(ג)מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) הרי, נוסף לעבירות הצבאיות המנויות בסעיף קטן (ב), לא יישפט בבית דין צבאי בתקופה שאיננה תקופת לחימה גם על עבירות אלה:
(1)עבירה לפי סעיפים 61, 92, 94, 100, 101, 102, 108(3), 128 ו־132;
(2)עבירה לפי סעיף 49, אלא אם התכוון במעשה העבירה להפגין חוסר כבוד למפקד;
(3)עבירה לפי סעיפים 109, 111, 112 ו־113 אלא אם הוזמן או בא לפני בית דין צבאי לרגל ענין שהגיע לידיעתו בקשר עם עבודתו בצבא.
(ד)שר הבטחון רשאי לקבוע בתקנות עבירות נוספות שעליהן לא יתן את הדין מי שחוק זה חל עליו, לפי סעיף 8(2), הכל בתנאים ובסייגים שיקבע.
The text on this page is adapted from the entry חוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.