שכונה · חיפה
המושבה הגרמנית
מושבה של הטמפלרים הגרמנים מ-1868, שהרחוב הראשי שלה נפרש ברוחב 30 מטר, מהמעגן ישר במעלה הכרמל אל השטח שהיה אז הכרמים של המושבה והיום הוא המדרגות הבהאיות.
אושרי רייכר / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
נוסדה
1868
מושבת הטמפלרים הראשונה בארץ, בידי מתיישבים מווירטמברג
הרחוב הראשי, כפי שתוכנן
ברוחב 30 מ'
עצים משני הצדדים, מצפון לדרום עד המעגן
גורשו לאוסטרליה
661
ב-31 ביולי 1941, ונשארו בארץ ישראל 345 גרמנים
המדרגות שמעל הציר
19
נפתחו ביוני 2001, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מ-8 ביולי 2008
בקצרה
- כמה זמן להקדיש
- כ-90 דקות לשדרה, לכתובות ולשתי הסמטאות הצדדיות; חצי יום אם מוסיפים את מוזיאון העיר ואת הגנים שמעל
- המושבה עצמה
- רחוב ציבורי בלי שער ובלי שעת סגירה
- הליכה במושבה
- חינם
המושבה הגרמנית היא שכונה מהמאה ה-19 למרגלות הכרמל, שבנתה מ-1868 כת פרוטסטנטית גרמנית בשם הטמפלרים, והיום היא רצועת המסעדות של מרכז חיפה. כמעט כולה רחוב אחד. שדרות בן-גוריון עולות מהים עד רחוב הגפן, ובתי האבן הדו-קומתיים הבהירים שלאורכן, מאבן מסותתת, עם גמלונים, גגות רעפים ושמות משפחה חקוקים מעל הדלתות, הם מה שמתכוונים אליו כשאומרים המושבה הגרמנית.
התכנון הוא מה שהטמפלרים זכורים בגללו. הרחוב הראשי שלהם נפרש ברוחב של לא פחות מ-30 מטר ונשתלו בו עצי צל משני הצדדים, ומאחוריו שתי סמטאות צרות מקבילות. לפי משרד החוץ, זה היה היישוב המתוכנן הראשון מסוגו בארץ, בנוי אבן בהנחיית האדריכל יעקב שומכר ומקורה ברעפים אדומים. בקצה הצפוני היה המעגן שאליו הביאו המתיישבים באוניות את חומרי הבנייה; היום עומדות שם ממגורות דגון.
מה שאין כאן הוא הקהילה שבנתה את המקום. מיעוט גדול מהטמפלרים הצטרף למפלגה הנאצית, הבריטים כלאו אותם ב-1939 וגירשו מאות מהם לאוסטרליה ב-1941, והתושבים הגרמנים האחרונים עזבו את ישראל עד סתיו 1950. ארבעה עשורים אחר כך שימשו הבתים סדנאות ומחסנים. מה שהמבקר עובר בו היום הוא תוצאה של שיקום עירוני שהתחיל בשנות ה-90 ונקשר לבניית הגנים הבהאיים במדרון שמעל.
הקמה
כת מווירטמברג פורשת רחוב ברוחב 30 מטר
אגודת הטמפל נוסדה בדרום גרמניה ב-1861 בהנהגת התאולוג הפרוטסטנטי כריסטוף הופמן, מתוך אמונה שהתיישבות בארץ הקודש תקרב את הביאה השנייה. ב-1868 הגיעו הופמן וגאורג דוד הרדג מווירטמברג עם הקבוצה הראשונה. הרדג נשאר לבנות את המושבה בחיפה, והופמן המשיך להקים את השנייה ביפו. חיפה הייתה אז עיר מוקפת חומה של כ-4,000 תושבים, והטמפלרים קנו קרקע מחוץ לה, במישור שבין ההר לחוף.
הם בנו לפי תוכנית, וזה היה החלק החריג. הרחוב הראשי עבר מצפון לדרום, מהמעגן לכיוון הכרמל, ומאחוריו שני רחובות צרים מקבילים (היום הגנים ומאיר רוטנברג) ורחובות רוחב ממזרח למערב, ובהם דרך יפו ואלנבי. סביב כל בית היה גן. בקצה הדרומי, על המדרון התחתון של ההר, היו הכרמים של המושבה, ומשם שמו של רחוב הגפן.
החקלאות לא החזיקה מעמד. המתיישבים הביאו שיטות עבודה אירופיות, מכונות וגידולים חדשים, ובהם תפוח האדמה, ואז עברו לתעשייה, לתיירות ולתחבורה. הם הפעילו את קווי הכרכרות הסדירים הראשונים בין חיפה, יפו, עכו ונצרת, וכך גם הדואר התחיל לעבור בקביעות בין הערים האלה, והם בנו בתי מלון, בתי מלאכה ומפעל לסבון משמן זית.
בסוף התקופה העות'מאנית חיו במושבה כ-750 איש, ובהם הרופא היחיד באזור ומהנדס הבניין היחיד. נתוני הדיור לא מסתדרים: המקור האנגלי מדבר על 150 בתים, והעברי על כ-100 בתי מגורים ועוד עשרות מבני משק. ליעקב שומכר היה דרכון אמריקני, כמו ל-60 מהמתיישבים, והוא שימש סוכן קונסולרי של ארצות הברית בחיפה ובצפון הארץ.
אדריכלות
גמלונים, גגות רעפים ופסוק חקוק מעל הדלת
קל לזהות בית טמפלרי ברגע שמבינים את השפה שלו: אבן, מוטיבים אירופיים לצד קשתות מזרחיות, גמלון כמעט בכל בניין, מרפסת מעל הכניסה וכתובת חקוקה מעל הדלת הראשית. הכתובת היא בדרך כלל פסוק מהתנ"ך או מהברית החדשה שבחרה המשפחה, ולפעמים לצדו שם המשפחה ושנת הבנייה.
הדוגמה הברורה ביותר ששרדה היא על בית דיק במספר 8, ובה כתוב EBEN EZER 1893: אבן העזר, מספר שמואל א', שבו שמואל מציב אבן ואומר "עד הנה עזרנו ה'". משפחת דיק מכרה ציוד חקלאי, והחלונות הגדולים לאורך החזית היו חלונות ראווה בשבילו.
המבנים שהוכרזו לשימור עומדים בשורה קצרה, ואפשר לעבור את כולם ב-20 דקות הליכה.
מספר 16 היה ביתו החיפאי של לורנס אוליפנט, הנוסע, חבר הפרלמנט, הסופר והמיסטיקן הסקוטי, שהשתקע בארץ ב-1882 וחילק את זמנו בין הבית הזה לבית אחר בכפר הדרוזי דלית אל-כרמל. המזכיר שגר אצלו היה נפתלי הרץ אימבר, מחבר השיר שהפך להתקווה.
הטמפלרים לא בנו את כל הרחוב, והוא לא שמור כמקשה אחת מתקופה אחת. הרשימה של שביל חיפה עוברת מבתי האבן של שנות ה-70 של המאה ה-19, דרך בית חולים איטלקי מתחילת המאה ה-20, ועד בית חייל בסגנון ברוטליסטי ומרכז קניות מ-1999.
- מס' 1: בית קלר, ביתו של סגן הקונסול הגרמני
- מס' 2 עד 4: בית שטרובה, משפחה של שמן זית וסבון
- מס' 5: מלון קראפט, המלון המודרני הראשון בחיפה, ולימים מעון המושל הצבאי הבריטי
- מס' 8: בית דיק, מכונות חקלאיות, עם EBEN EZER 1893 מעל הדלת
- מס' 11: בית העם ובית הספר הטמפלרי, היום מוזיאון העיר חיפה
- מס' 12: בית שומכר
- מס' 15: בית ד"ר שמידט, ששוקם עם רצפת זכוכית שחושפת חלק מהמרתף
- מס' 16: בית אוליפנט
- מס' 48: מרכז המידע של העמותה לתיירות
גירוש
איך התרוקנה המושבה, בין 1939 ל-1950
הטמפלרים תמכו בגרמניה במלחמת העולם הראשונה ושילמו על כך: ביולי ובאוגוסט 1918 שלחו הבריטים 850 מהם למחנה מעצר בחלוואן ליד קהיר, ובאפריל 1920 גירשו 350 לגרמניה. המושבה התאוששה, ואז שנות ה-30 פירקו אותה. ב-1937 היו 34% מהמתיישבים הגרמנים בארץ חברים במפלגה הנאצית, וב-12 במאי 1937, יום הכתרתו של ג'ורג' השישי, הניפו כל המושבות הגרמניות בארץ את דגל צלב הקרס.
כשפרצה המלחמה ב-1939 כלאו הבריטים את המתיישבים בעלי האזרחות הגרמנית. ארבע המושבות החקלאיות הגרמניות הפכו למחנות מגודרים בתיל עם מגדלי שמירה, ואילו נשים וילדים מהמושבות העירוניות בחיפה, ביפו ובירושלים הושארו לזמן מה בבתיהם תחת השגחת המשטרה. ב-31 ביולי 1941 הועברו 661 מתיישבים גרמנים לאוסטרליה דרך מצרים והוחזקו בטטורה שבמדינת ויקטוריה עד 1946 או 1947, ובארץ נשארו 345. הבריטים גם תיווכו בזמן המלחמה בחילופי טמפלרים ביהודים שהיו בשליטת גרמניה, לפי אחד המקורות בסדר גודל של 1,000 תמורת 550.
הסוף היה אלים. ב-12 במרץ 1946 חיסלה חוליה של ההגנה את גוטהילף וגנר, מנהיג הקהילה, שבמקורות היהודיים נחשב נאצי מושבע ובעיני הטמפלרים היה קורבן; המחלקה לחקירות פליליות ראתה ברצח עניין של פוליטיקת קרקעות, כי וגנר הורה לאנשיו לא למכור קרקע ליהודים. החוקרים חלוקים עד היום על המניע. ב-1948 נהרגו עוד טמפלרים, ההגנה פשטה באפריל על מחנות המעצר, והגרמנים שפונו הגיעו לקפריסין ב-22 באפריל. השאר עזבו את ישראל סופית בין דצמבר 1948 לסתיו 1950, וב-1962 שילמה ישראל 54 מיליון מרק גרמני על הרכוש שהולאם. בית הקברות הטמפלרי שרד בדרך יפו, מאחורי בית הקברות הצבאי הבריטי, ובו אובליסק לזכר ההרוגים הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.
שיקום
מה כאן מקורי, ומה החזירו שנות ה-90
במשך ארבעה עשורים אחרי שהגרמנים עזבו הייתה המושבה שוליים מוזנחים של מרכז העיר, הבתים שימשו בתי מלאכה ומחסנים, והניסיונות של ראש העיר אבא חושי לשקם אותה לא הניבו דבר. המפנה הגיע בשנות ה-90, כשהשכונה שוקמה במקביל לבניית הגנים הבהאיים שמעליה, ותוכנית העיצוב שאושרה ב-1996 נועדה להפוך את שדרות בן-גוריון לציר של תיירות ופנאי.
הרחוב עצמו נבנה מחדש במידה רבה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, וזה החלק שהמבקרים חושבים שהוא מקורי כשהוא לא. נתיבי התנועה הוצרו כדי להרחיב את המדרכות, נתיב תחבורה ציבורית נסלל ביניהם, וכמה גינות שפנו לרחוב הופקעו כדי ליצור את הטיילת.
הבתים עצמם הם תערובת, והמקור העברי מקפיד לומר שהם שוקמו רק בחלקם. התוכנית להכניס את מוזיאון העיר לבית העם ולבית הספר הטמפלרי גובשה באותה תוכנית, ביוזמת מנכ"ל מוזיאוני חיפה דאז, נסים טל, ובתכנון האדריכל דגן מושלי; שני האולמות נפתחו ב-2000 וב-2004. התאריכים שלהם שנויים במחלוקת. לפי המוזיאון, בית העם נבנה ב-1869 כמבנה הקהילה הטמפלרי הראשון בארץ, ונבנה מחדש ב-1890 עם אולם גדול ומגדל הפעמון שגורם לאולם כינוסים פרוטסטנטי להיראות כמו כנסייה, ובית הספר נבנה ב-1902; הערך על השכונה בוויקיפדיה מתאר באותו שטח מרכז קהילתי אוונגלי שנחנך ב-2 ביולי 1893, ובית ספר נפרד מ-1907.
אז הקריאה הכנה היא זו. קו הרחוב, הרוחב, תבנית המגרשים וחזיתות הבתים ששרדו הם עבודה טמפלרית. המדרכות, הצמחייה, התאורה, נתיב האוטובוס וחלק גדול מתיקוני האבן הם מ-30 השנים האחרונות, הגינות שהקיפו פעם כל בית נעלמו ברובן, ועצי הצל אינם אלה שהמתיישבים נטעו.
Soluvo / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
הציר
רחוב שבסוף הצביע על משהו שנבנה 130 שנה אחריו
מה שהופך את השכונה הזאת לפוטוגנית כל כך הוא צירוף מקרים של סדר זמנים. הטמפלרים פרשו את הרחוב הראשי שלהם כך שיצביע במעלה ההר, ושמו את הכרמים בראשו. על אדמת הכרמים הזאת יושב היום המרכז הבהאי העולמי, וכשנפתחו ביוני 2001 19 מדרגות הגנים סביב מקדש הבאב, בתכנון פריבורז סהבא, שמטפסות לאורך קרוב לקילומטר על פני כ-200,000 מ"ר, הן ירדו במורד ההר לאורך הקו שהטמפלרים כבר שרטטו.
נקודת החיבור היא כיכר בפינת שדרות בן-גוריון ורחוב הגפן, שנקראת כיכר אונסק"ו לסובלנות ולשלום: רחבת הכניסה הראשית לגנים נמצאת בצדה הדרומי, וטיילת המושבה מתחילה בצדה הצפוני. טקס קריאת השם נערך ב-30 במאי 2011 בנוכחות מנכ"לית אונסק"ו אירינה בוקובה, והכיכר נחנכה ב-9 בדצמבר 2012, לציון ההכרזה על אתר מורשת עולמית ב-8 ביולי 2008.
כדאי לתכנן את הביקור סביב התוצאה הזאת. כשהולכים דרומה, המדרגות והכיפה המוזהבת ניצבות בדיוק במרכז בקצה הרחוב, ממוסגרות בבתים; כשהולכים צפונה, אותו נוף נמצא מאחוריכם והרחוב נגמר בממגורות דגון. תיירים עומדים על אי התנועה המרכזי כדי לצלם, וזה מקום גרוע לעמוד בו: הוא צר, ומשני צדדיו תנועה ונתיב אוטובוס.
Noal242 / CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
היום
רצועת מסעדות, רובן בבעלות ערבית, ומוזיאון באמצע
הבתים המשוקמים התמלאו כמעט מיד בעסקים: בתי קפה, ברים, מסעדות ובתי מלון קטנים, ברובם הגדול בבעלות ערבית. הערך בוויקיפדיה העברית מכנה את שדרות בן-גוריון מרכז הבילוי, החיים החברתיים וההגירה הפנימית של צעירים ערבים בישראל, יותר מכל מקום אחר בחיפה, ואולי בארץ. זה החלק היחיד בעיר שהומה יותר אחרי החשכה מאשר ביום.
לצד הברים הגיעו גם דיירים מוסדיים. מוזיאון העיר חיפה נכנס לשני האולמות הטמפלריים במספר 11. ב-2004 עברה ויצו חיפה, האקדמיה לעיצוב, מהדר לבניין שהעירייה פינתה כאן, המוסד האקדמי הראשון בעברית בעיר התחתית, והסטודנטים שבאו בעקבותיה דחפו את קמפוס הנמל שנבנה בסמוך באותו עשור. העמותה לתיירות מחזיקה את מרכז המידע שלה במספר 48 ומפעילה סיור מודרך בשבת בבוקר.
המושבה היא גם אחת משתי השכונות שמארחות בכל דצמבר את החג של החגים, הפסטיבל שהעירייה מקיימת יחד עם בית הגפן, המרכז הערבי-יהודי, וועד תושבי ואדי ניסנאס. ואדי ניסנאס, ממש ממזרח מעבר לרחוב הגפן, הוא המקום של השוק; המושבה היא המקום שבו יושבים.
כדאי לדעת על צלקת אחת טרייה. ב-17 בנובמבר 2024 נפגע בניין שומכר, שבו שוכנים מכון שומכר של אוניברסיטת חיפה ואוספיו, מטיל ששוגר מלבנון.
Yuval Y / CC BY 3.0 · Wikimedia Commons
למה לשים לב
מה לא לפספס במושבה הגרמנית
הפרטים ששווה להכיר עוד לפני שעומדים מולם.
EBEN EZER 1893, על בית דיק
הכתובת הטמפלרית הברורה ביותר שנשארה ברחוב, חקוקה מעל הדלת של מספר 8. זו אבן העזר מספר שמואל א', והחלונות הרחבים שמתחתיה היו חלונות ראווה למכונות החקלאיות של המשפחה.
בית העם ובית הספר הטמפלרי
צמד האולמות במספר 11, היום מוזיאון העיר חיפה. מגדל הפעמון בחזית נוסף בבנייה מחדש ב-1890, ובגלל זה אולם הכינוסים של כת פרוטסטנטית נראה כמו כנסייה.
בית אוליפנט, במספר 16
ביתו החיפאי של לורנס אוליפנט, שהשתקע כאן ב-1882. המזכיר שגר אצלו היה נפתלי הרץ אימבר, שכתב את השיר שהפך להתקווה.
רצפת הזכוכית במספר 15
ביתו של ד"ר שמידט, רופא המושבה וסגן הקונסול הבריטי, שוקם עם לוח זכוכית ששובץ בכניסה, כך שחלק מהמרתף העמוק שלו נראה כבר מהפתח.
כיכר אונסק"ו
הכיכר שבה השדרה פוגשת את רחוב הגפן, ומצד אחד רחבת הכניסה לגנים הבהאיים ומהצד השני טיילת המושבה. נחנכה ב-9 בדצמבר 2012 לציון ההכרזה על אתר מורשת עולמית ב-2008.
בית הקברות הטמפלרי בדרך יפו
מאחורי בית הקברות הצבאי הבריטי, וקבורים בו האנשים שניהלו את המושבה. במרכזו אובליסק לזכר ההרוגים הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. אחרי 1952 הועברו לכאן לקבורה מחדש מתים טמפלרים מארבע מושבות אחרות.
לאורך השנים
המושבה הגרמנית: ציר הזמן
1861
אגודת הטמפל נוסדת בדרום גרמניה בהנהגת התאולוג הפרוטסטנטי כריסטוף הופמן.
1868
הופמן וגאורג דוד הרדג מגיעים מווירטמברג. הרדג נשאר לבנות את המושבה בחיפה, והופמן ממשיך להקים את המושבה ביפו. הרחוב הראשי נפרש ברוחב 30 מטר, מהמעגן לכיוון הכרמל.
1869
בית הקברות הטמפלרי נפתח. לפי המוזיאון עצמו, בית העם, אולם הקהילה, נבנה באותה שנה.
1874-1893
אגודת הטמפל מתפצלת, ושליחים אוונגלים מעבירים על דתם כשליש מהמתיישבים. מרכז קהילתי עם אולם תפילה ושתי כיתות נחנך ב-2 ביולי 1893, ו-EBEN EZER 1893 נחקק מעל הדלת של בית דיק במספר 8.
1898
לקראת ביקור הקיסר וילהלם השני, הקהילה בונה מזח בחוף הרחצה של המושבה לפי תכנון של גוטליב שומכר, והסירה של הקיסר עוגנת לידו.
1918-1920
הבריטים כולאים 850 טמפלרים בחלוואן שבמצרים, ובאפריל 1920 מגרשים 350 מהם לגרמניה. רכוש האויב עובר לידי אפוטרופוס ציבורי.
12 במאי 1937
כל המושבות הגרמניות בארץ מניפות את דגל צלב הקרס לכבוד הכתרתו של ג'ורג' השישי. באותה שנה 34% מהמתיישבים הגרמנים בארץ חברים במפלגה הנאצית.
1939
המלחמה פורצת, והבריטים כולאים את המתיישבים בעלי האזרחות הגרמנית והופכים את ארבע המושבות החקלאיות הגרמניות למחנות מגודרים בתיל.
31 ביולי 1941
661 מתיישבים גרמנים מגורשים לאוסטרליה דרך מצרים ומוחזקים בטטורה שבמדינת ויקטוריה עד 1946 או 1947, ובארץ נשארים 345.
12 במרץ 1946
חוליה של ההגנה מחסלת את גוטהילף וגנר, מנהיג הקהילה הגרמנית. על המניע מתווכחים עד היום.
1948-1950
ההגנה פושטת על מחנות המעצר באפריל 1948, והגרמנים שפונו מגיעים לקפריסין ב-22 באפריל. בין דצמבר 1948 לסתיו 1950 עוזבים את ישראל הגרמנים האחרונים, רובם לאוסטרליה.
1962
ישראל משלמת 54 מיליון מרק גרמני פיצויים על הרכוש הגרמני שהולאם.
1996-2004
תוכנית עיצוב שאושרה ב-1996 הופכת את שדרות בן-גוריון לציר של תיירות ופנאי: הנתיבים מוצרים, המדרכות מורחבות, נתיב אוטובוס נוסף וגינות שפנו לרחוב מופקעות. מוזיאון העיר נפתח בבית העם ב-2000 ובבית הספר ב-2004.
יוני 2001
19 המדרגות הבהאיות נפתחות במדרון שמעל, לאורך הקו שהרחוב הטמפלרי כבר שרטט.
8 ביולי 2008
המקומות הקדושים לבהאים, ובהם המדרגות שבראש השדרה, נכללים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
9 בדצמבר 2012
כיכר אונסק"ו לסובלנות ולשלום נחנכת בצומת שדרות בן-גוריון ורחוב הגפן.
מידע מעשי
ביקור במושבה הגרמנית
איפה
שדרות בן-גוריון, בין רחוב הגפן לדרך העצמאות, חיפה
איזה כרטיס צריך
המושבה לא נמצאת בתוך פארק בתשלום ולא צריך אליה כרטיס. למה שנמצא בראש הציר שלה יש שער: הגנים הבהאיים מתחילים מעבר לכיכר אונסק"ו, הכניסה בחינם, ויש להם שעות פתיחה משלהם וכללים משלהם לגבי לבוש, אוכל וצילום. בדקו אותם לפני שאתם מתכננים ללכת ישר מהשדרה אל המדרגות.
שעות פתיחה
- המושבה עצמה
- רחוב ציבורי בלי שער ובלי שעת סגירה
- מוזיאון העיר חיפה, ראשון, שלישי, רביעי ושבת
- 10:00–16:00מקור
- מוזיאון העיר חיפה, חמישי
- 10:00–18:00מקור
- מוזיאון העיר חיפה, שישי
- 10:00–14:00מקור
- מוזיאון העיר חיפה, שני
- סגורמקור
- מוזיאוני חיפה ביולי ובאוגוסט
- כל יום 10:00-18:00, שישי 10:00-14:00מקור
- מוזיאון העיר חיפה, מצב נוכחי
- סגור לצורך הקמת תערוכה חדשה, לפי הודעת מוזיאוני חיפה מאוגוסט 2026מקור
- סיור מודרך במושבה, בשבתות
- 11:00–13:00מקור
דמי כניסה
- הליכה במושבה
- חינם
- סיור מודרך עם העמותה לתיירות חיפה
- ₪15 לאדםמקור
- מוזיאון העיר חיפה, מבוגר
- ₪30מקור
- ילד בגילי 5 עד 18, חייל, שוטר, סטודנט, מבקר עם מוגבלות, תושב חיפה
- ₪30מקור
- אזרח ותיק
- ₪15מקור
- כרטיס משפחתי
- ₪100, ו-₪17 לכל ילד נוסףמקור
- כרטיס משולב לכל מוזיאוני חיפה
- ₪80 למבוגר, ₪40 לאזרח ותיק, ₪170 למשפחהמקור
- עולה חדש, בשנה הראשונה מיום העלייה
- בחינם במוזיאוני חיפה, בהצגת תעודה בתוקףמקור
נגישות
השדרה היא החלק הנגיש, והבניינים ברובם לא. שדרות בן-גוריון הן טיילת רחבה ומרוצפת בשיפוע מתון ורציף, שנבנתה מחדש בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 כשנתיבי התנועה הוצרו כדי להרחיב את המדרכות, ואפשר לעבור אותה מקצה לקצה בכיסא גלגלים או עם עגלה. מוזיאון העיר חיפה הוא עניין אחר: המוזיאון מציין שהבניין שלו הוא מבנה לשימור בלי מעלית, ולכן רק קומת הקרקע נגישה. אי התנועה המרכזי, שעליו עומדים רוב האנשים כדי לצלם את המדרגות, צר, ומשני צדדיו תנועה ונתיב אוטובוס.
במקום
- מסעדות, בתי קפה וברים לאורך השדרה
- מלונות בוטיק במבנים טמפלריים שהוסבו
- מרכז מידע לתיירים בשדרות בן-גוריון 48
- מוזיאון העיר חיפה במספר 11
- שלטי הסבר על בניינים בודדים לסיור עצמאי
הזמנה מראש
את הסיור של שבת מזמינים דרך העמותה לתיירות חיפה לפי מקום פנוי, ונקודת המפגש נשלחת יום קודם; הטלפון של העמותה הוא 04-8535606. קבוצות שרוצות סיור מודרך במוזיאון העיר, גם בשפות אחרות מלבד עברית, מזמינות בטלפון 04-6030800.
השעות והמחירים מופיעים כפי שהמפעיל מפרסם אותם, והם משתנים בלי הרבה התראה, במיוחד סביב שבתות וחגים. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק בעמוד של המפעיל עצמו.
העמוד הרשמי ב-visit-haifa.org →מה אנשים היו רוצים לדעת מראש
- לכו בשדרה בעלייה, מכיוון הנמל אל רחוב הגפן. כל התמונה של המדרגות והכיפה המוזהבת נמצאת בקצה הדרומי של הרחוב, כך שמי שמתחיל בכיכר אונסק"ו והולך צפונה מבלה את כל הביקור כשהנוף מאחוריו.
- אל תעמדו על אי התנועה המרכזי בשביל התמונה. זו רצועה צרה עם תנועה ונתיב תחבורה ציבורית משני הצדדים, ואת אותה תמונה אפשר לצלם מהמדרכות הרחבות.
- בדקו את המוזיאון לפני שאתם יוצאים ולא כשאתם מגיעים. הוא סגור בימי שני, נסגר בשישי ב-14:00, ובאוגוסט 2026 פרסמו מוזיאוני חיפה שמוזיאון העיר סגור לגמרי לצורך הקמת תערוכה חדשה.
- הרימו את העיניים אל המשקופים ולא אל התפריטים. הכתובות, שמות המשפחה והתאריכים שחקוקים בהם הם החומר הטמפלרי ששרד, וזו שבמספר 8, EBEN EZER 1893, היא הברורה מכולן.
- אל תצפו לאוכל גרמני. כמעט כל המסעדות והברים בשדרה בבעלות ערבית, והאוכל ערבי, ישראלי וים תיכוני; הצד הגרמני כאן הוא האבן.
- התייחסו למשטח הרחוב כמודרני ולא כהיסטורי. המדרכות, הצמחייה, התאורה ונתיב האוטובוס הם מבנייה מחדש שאושרה ב-1996, וכמה מגינות החזית שהטמפלרים נטעו הופקעו כדי ליצור את הטיילת.
המספרים
המושבה הגרמנית במספרים
כל נתון מציין את השנה שאליה הוא שייך ומקשר למקור שממנו נלקח.
| מדד | נתון | נכון לתאריך | מקור |
|---|---|---|---|
| ייסוד המושבה | 1868, מושבת הטמפלרים הראשונה בארץ | 2026 | en.wikipedia.org |
| רוחב הרחוב הראשי כפי שתוכנן | 30 מ', עם עצים משני הצדדים | 2026 | jewishvirtuallibrary.org |
| אוכלוסייה ודיור בסוף התקופה העות'מאנית | כ-750 איש; 150 בתים לפי המקור האנגלי, כ-100 בתי מגורים ועוד עשרות מבני משק לפי העברי | 2026 | en.wikipedia.org |
| חברות במפלגה הנאצית בקרב המתיישבים הגרמנים בארץ | 34 אחוז | 1937 | en.wikipedia.org |
| גורשו לאוסטרליה ב-31 ביולי 1941 | 661, ובארץ נשארו 345 | 2026 | en.wikipedia.org |
| פיצויים ישראליים על הרכוש הגרמני שהולאם | 54 מיליון מרק גרמני | 1962 | en.wikipedia.org |
| שטח השכונה ואוכלוסייתה, לפי פרופיל אזור של עיריית חיפה | 0.39 קמ"ר ו-3,810 תושבים | 2007 | he.wikipedia.org |
| כניסה למבוגר במוזיאון העיר חיפה | ₪30, או ₪80 בכרטיס המשולב של מוזיאוני חיפה | 2026 | hcm.org.il |
כשאתם כבר כאן
שאר האתרים בחיפה
כל שאר האתרים ביעד הזה שיש להם עמוד משלהם.
Chris Yunker from St. Louis, United States / CC BY-SA 2.0 · Wikimedia Commons
אתר דתי
הגנים הבהאיים ומקדש הבאב
תשע עשרה טרסות מטפסות 225 מטרים אנכיים במעלה הכרמל, סביב מקדש שגרעין האבן שלו נבנה כדי לקבל גופה שהוסתרה במשך רוב מאה שנה.
אושרי רייכר / CC BY 2.5 · Wikimedia Commons
שכונה
ואדי ניסנאס
לפני מלחמת 1948 חיו בחיפה יותר מ-50,000 ערבים, וכ-3,000 נשארו; הם רוכזו בעמק האחד הזה, שבסמטאות שלו מוצגת מאז שנות ה-90 תערוכת אמנות קבועה באוויר הפתוח.
אהוד הלפרין / CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
תצפית
טיילת לואי
טיילת של 400 מטר על שפת המצוק ברחוב יפה נוף, שפול ומיי גולדשמידט תרמו לחיפה ב-1992 לזכר בנם לואי. בנה אותה האיש שהיה הקבלן הראשי של הגנים הבהאיים במדרון שמתחתיה.
מקורות וקריאה נוספת
פתחנו ובדקנו כל קישור כאן בזמן כתיבת העמוד. הודעות רשמיות מסומנות ככאלה: זו הגרסה של הגורם עצמו, לא גרסה עצמאית.
- רשמיהעמותה לתיירות ונופש חיפהvisit-haifa.orgהעמותה לתיירות חיפה
האתר של גוף התיירות העירוני עצמו, עם המשרד ומרכז המידע בשדרות בן-גוריון 48, הטלפון 04-8535606, ורשימות האטרקציות, הסיורים והמלונות במושבה הגרמנית
- רשמיהעמותה לתיירות חיפהvisit-haifa.orgסיורי שבת: המושבה הגרמנית, הדר ומרכז הכרמל, ב-11:00
הסיור המודרך השבועי במושבה הגרמנית: שבת 11:00-13:00, ₪15 לאדם, הרשמה לפי מקום פנוי ונקודת מפגש שנשלחת יום קודם
- רשמימוזיאוני חיפהhcm.org.ilמוזיאון העיר חיפה: מידע למבקר, הבניינים והמחירים
בית העם שהוקם ב-1869 כמבנה הקהילה הטמפלרי הראשון ונבנה מחדש ב-1890 עם אולם גדול ומגדל פעמון, בית הספר הטמפלרי מ-1902, תוכנית השיקום של שנות ה-90 ביוזמת נסים טל ובתכנון דגן מושלי, פתיחת המוזיאון ב-2000 וב-2004, מחירון מלא, הכתובת בשדרות בן-גוריון 11 והקביעה שרק קומת הקרקע נגישה
- רשמימוזיאוני חיפהhms.org.ilשעות הפתיחה של המוזיאונים
טבלת השעות השבועית העדכנית של מוזיאון העיר חיפה, השעות היומיות ביולי ובאוגוסט, 10:00-18:00 ובשישי עד 14:00, וההודעה שמוזיאון העיר סגור לצורך הקמת תערוכה חדשה
- רשמיTempelgesellschaft in Deutschlandtempelgesellschaft.deבתי קברות היסטוריים
הגוף של הטמפלרים עצמם על בית הקברות בחיפה: מיקומו ליד דרך יפו מאחורי בית הקברות של החיילים הבריטים, מרשם הקברים, והקבורה מחדש שם אחרי 1952 של המתים משרונה, מוולדהיים, מבית לחם הגלילית ומווילהלמה
- רקעJewish Virtual Library, שמביאה את התיאור של משרד החוץjewishvirtuallibrary.orgחיפה: המושבה הגרמנית (הטמפלרית)
הופמן והרדג שהגיעו מווירטמברג ב-1868, הרדג שנשאר בחיפה והופמן שייסד את יפו, אוכלוסיית חיפה של כ-4,000 איש, הרחוב ברוחב 30 מטר עם עצים משני הצדדים, בתי אבן עם גגות רעפים אדומים בהנחיית האדריכל יעקב שומכר, בית העם בשדרות בן-גוריון 11, ושלטי ההסבר לסיור עצמאי
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgהמושבה הגרמנית, חיפה
הייסוד ב-1868, הפילוג ב-1874 והקהילה האוונגלית, המרכז הקהילתי שנחנך ב-2 ביולי 1893 ובית הספר מ-1907, 750 תושבים ו-150 בתים בסוף התקופה העות'מאנית, בית הקברות מ-1869, 34% חברות במפלגה הנאצית ב-1937 וצלב הקרס ב-12 במאי 1937, המעצר ב-1939, גירוש 661 ב-31 ביולי 1941, ובניין שומכר שנפגע מטיל ב-17 בנובמבר 2024
- רקעויקיפדיה העבריתhe.wikipedia.orgהמושבה הגרמנית (חיפה)
גבולות השכונה ונתוני העירייה מ-2007, 0.39 קמ"ר ו-3,810 תושבים, הרחוב שתוכנן ברוחב של לא פחות מ-30 מטר ומאחוריו הגנים ומאיר רוטנברג, הכרמים שנתנו לרחוב הגפן את שמו, כ-100 בתי מגורים בסוף השלטון הטורקי, הבתים לשימור במספרים 1, 2 עד 4, 5, 8, 12, 15 ו-16 והמשפחות שלהם, היוזמות של אבא חושי שנכשלו, השיקום של שנות ה-90 במקביל לפרויקט הגנים הבהאיים, הצרת נתיבי התנועה לטובת נתיב אוטובוס ומדרכות רחבות, הבעלות הערבית על רוב העסקים, המעבר של ויצו ב-2004, האובליסק בבית הקברות, והמזח של הקיסר מ-1898
- רקעויקיפדיה העבריתhe.wikipedia.orgאדריכלות טמפלרית
הגמלון כמעט בכל בניין טמפלרי, המרפסת מעל הכניסה, מוטיבים אירופיים לצד קשתות מזרחיות, המנהג לחקוק פסוק, שם משפחה ושנת בנייה מעל הדלת הראשית, והכתובת EBEN EZER 1893 על בית דיק, שמקורה בשמואל א' ז, 12
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgמושבות הטמפלרים הגרמנים בארץ ישראל
850 הטמפלרים שנכלאו בחלוואן ב-1918 ו-350 שגורשו ב-1920, המחנות המגודרים בתיל מספטמבר 1939 עם הנשים והילדים שנשארו במושבות העירוניות, 661 שגורשו לאוסטרליה והוחזקו בטטורה עד 1946 או 1947, חילופי כ-1,000 טמפלרים ב-550 יהודים בזמן המלחמה, חיסול גוטהילף וגנר ב-12 במרץ 1946 והמחלוקת על המניע, ההגעה לקפריסין ב-22 באפריל 1948, העזיבות האחרונות מדצמבר 1948 עד סתיו 1950, ו-54 מיליון המרקים ששילמה ישראל ב-1962
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgהמדרגות הבהאיות
19 מדרגות בתכנון פריבורז סהבא שנפתחו לקהל ביוני 2001, משתרעות לאורך כמעט קילומטר במעלה הכרמל על פני כ-200,000 מ"ר, וההכרזה על אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ביולי 2008
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgכיכר אונסק"ו
הכיכר בשדרות בן-גוריון ורחוב הגפן, עם רחבת הכניסה לגנים הבהאיים מדרום וטיילת המושבה הגרמנית מצפון, טקס קריאת השם ב-30 במאי 2011 בנוכחות אירינה בוקובה, והחנוכה ב-9 בדצמבר 2012 לציון ההכרזה על אתר מורשת עולמית ב-8 ביולי 2008
- רקעויקיפדיהen.wikipedia.orgלורנס אוליפנט
אוליפנט שהשתקע בארץ ב-1882 וחילק את זמנו בין בית במושבה הגרמנית בחיפה לבית בדלית אל-כרמל, המזכיר שלו נפתלי הרץ אימבר שגר איתם, והספר שלו Haifa, or Life in Modern Palestine באיוריה של אליס אוליפנט
- רקעשביל חיפהhaifatrail.comשביל חיפה, מקטע 21: מהמושבה הגרמנית לכיוון דרך יפו
הרשימה בניין אחר בניין לאורך שדרות בן-גוריון: העמותה לתיירות במספר 48, מלון קולוני, בית הספר לעיצוב נרי בלומפילד, בית החולים האיטלקי מתחילת המאה ה-20, בית חייל ברוטליסטי, מוזיאון העיר במספר 11 בבניין הקהילה הטמפלרי, ביתו של גוטליב שומכר במספר 12 וביתו של אוליפנט במספר 16, ובנוסף ההוספיס הגרמני בדרך יפו וממגורות דגון למרגלות הרחוב
המושבה הגרמנית: שאלות נפוצות
מהי המושבה הגרמנית בחיפה?+
זו שכונה למרגלות הכרמל שבנו מ-1868 הטמפלרים, כת פרוטסטנטית גרמנית מווירטמברג, כראשונה מהמושבות שלהם בארץ. המרכז שלה הוא שדרות בן-גוריון, שנפרשו ברוחב 30 מטר מהמעגן הישן במעלה לכיוון ההר, ולאורכן בתי אבן דו-קומתיים עם גמלונים וגגות רעפים. הקהילה הגרמנית נכלאה וגורשה בין 1939 ל-1950, והשכונה שוקמה משנות ה-90 כרחוב האוכל והבילוי המרכזי של חיפה.
צריך כרטיס למושבה הגרמנית?+
לא. זה רחוב ציבורי בלי שער, בלי שעת סגירה ובלי דמי כניסה. הדברים היחידים בתוכו שדורשים כרטיס הם מוזיאון העיר חיפה במספר 11, שבו כרטיס למבוגר עולה ₪30 והכרטיס המשולב של מוזיאוני חיפה ₪80, והסיור המודרך של העמותה לתיירות חיפה בשבת, ₪15 לאדם.
כמה זמן זה לוקח?+
כ-90 דקות מספיקות לשדרה מקצה לקצה, לכתובות על הבתים לשימור ולשתי הסמטאות הצרות המקבילות שמאחוריה. הוסיפו כשעה למוזיאון העיר, ורוב היום אם המדרגות הבהאיות שמעל נמצאות באותו מסלול. מדובר בכקילומטר של רחוב, כך שהזמן הולך על עצירות ולא על הליכה.
הבניינים מקוריים או משוחזרים?+
גם וגם, וכדאי להכיר את החלוקה. קו הרחוב, הרוחב של 30 מטר, תבנית המגרשים וחזיתות הבתים ששרדו, עם הגמלונים והכתובות על המשקופים, הם עבודה טמפלרית משנות ה-70 של המאה ה-19 ואילך, ושורת בתים מוכרזת לשימור בידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. המקור העברי אומר שהבניינים שוקמו רק בחלקם. המדרכות, הצמחייה, התאורה ונתיב האוטובוס באים מבנייה מחדש שאושרה ב-1996, שהצרה את נתיבי התנועה והפקיעה כמה גינות שפנו לרחוב.
מה קרה לגרמנים שגרו כאן?+
הם נכלאו ואז הורחקו. ב-1937 היו 34% מהמתיישבים הגרמנים בארץ חברים במפלגה הנאצית; הבריטים כלאו את האזרחים הגרמנים כשפרצה המלחמה ב-1939, וב-31 ביולי 1941 גירשו 661 מהם לאוסטרליה דרך מצרים, ו-345 נשארו. מנהיג הקהילה, גוטהילף וגנר, חוסל בידי ההגנה ב-12 במרץ 1946, הגרמנים שפונו הגיעו לקפריסין באפריל 1948, והאחרונים שבהם עזבו את ישראל בין דצמבר 1948 לסתיו 1950.
אפשר ללכת מהמושבה הגרמנית אל הגנים הבהאיים?+
כן, והשניים מתוכננים כך שאפשר ללכת בהם כקו אחד. השדרה נגמרת בכיכר אונסק"ו, הכיכר שליד רחוב הגפן, ורחבת הכניסה הראשית לגנים הבהאיים נמצאת ממש מולה. הכניסה לגנים בחינם, אבל הם פתוחים רק בשעות קבועות ואוכפים כללים משלהם לגבי לבוש, אוכל וצילום, אז בדקו אותם ואל תניחו שהשער יהיה פתוח.
שווה להיכנס למוזיאון העיר חיפה?+
הוא שווה בגלל הבניינים לא פחות מבגלל התערוכות. המוזיאון שוכן בבית העם, שלפי המוזיאון עצמו נבנה ב-1869 כמבנה הקהילה הטמפלרי הראשון בארץ ונבנה מחדש ב-1890 עם מגדל פעמון שמעניק לו חזית דמוית כנסייה, ובבית הספר הטמפלרי מ-1902 שלצדו. התצוגות עוסקות בחיפה ולא בטמפלרים, מהבנייה המחודשת של העיר בידי דאהר אל-עמר במאה ה-18, דרך הנמל ועד תקופת המנדט. שימו לב שרק קומת הקרקע נגישה, כי אין בבניין מעלית.
השמורה נגישה לכיסא גלגלים או לעגלת ילדים?+
הרחוב כן, הבניינים ברובם לא. שדרות בן-גוריון הן טיילת רחבה ומרוצפת בשיפוע מתון ורציף, ואפשר לעבור אותה מקצה לקצה על גלגלים. מוזיאון העיר חיפה מציין שהוא מבנה לשימור בלי מעלית ושרק קומת הקרקע שלו נגישה. אבני השפה בסמטאות הצדדיות פחות צפויות מאשר בשדרה עצמה.
מתי הכי כדאי להגיע?+
אחר הצהריים המאוחרים ועד הערב. השדרה היא רצועת מסעדות פעילה שהומה יותר אחרי החשכה מאשר ביום, המדרגות שמעליה מוארות בלילה, והשמש הנמוכה מאירה את חזיתות האבן בצד המערבי של הרחוב. הבקרים טובים יותר למוזיאון ולקריאת הכתובות בלי קהל שעומד מולן, ובסופי השבוע של דצמבר מגיע פסטיבל החג של החגים אל המושבה ואל ואדי ניסנאס השכן.
נשאר משהו גרמני במושבה הגרמנית?+
רק המבנה. אין כאן קהילה גרמנית מאז 1950, העסקים בשדרה ברובם המכריע בבעלות ערבית, והאוכל ערבי, ישראלי וים תיכוני ולא גרמני. מה שנשאר גרמני הוא תוכנית הרחובות, בתי האבן עם הגמלונים והמרפסות שמעל הכניסות, הפסוקים ושמות המשפחה החקוקים מעל הדלתות, ובית הקברות הטמפלרי בדרך יפו.