טיילת לואי

הטיילת יושבת על השפה הצפונית של רכס הכרמל, וזו הסיבה שמתארים את חיפה לגובה. מתחתיה, לפי הסדר, נמצאים מדרון הכרמל, השכונות שבאמצע המדרון, מרכז העיר והנמל, ואז המים. המפרץ מתעקל צפון-מזרחה לכיוון עכו ונהריה, וראשי הגליל סוגרים אותו בצד הרחוק. זה נוף של עבודה ולא נוף של גלויה: ערימות מכולות, מכלים, שוברי גלים ועגורנים ממלאים את המרחק האמצעי, והם תיאור הוגן של מה שהעיר מתפרנסת ממנו.

את המדרגות הבהאיות רוב האנשים באים לצלם, וכדאי להבין את הגאומטריה לפני שמגיעים. 19 המדרגות ומקדש הבאב עם הכיפה המוזהבת מטפסים במדרון ממש מתחת ליפה נוף, והציר שהן יוצרות ממשיך למטה דרך המושבה הגרמנית עד הים. מהטיילת המדרגות נמצאות בצד ולא בדיוק מול העיניים; התמונה הממוסגרת, ישר מלפנים, של כל גרם המדרגות מצולמת ממרפסת התצפית של הגנים הבהאיים עצמם ביפה נוף 61, שהיא אתר נפרד עם שער משלו ושעות משלו, ממש מעבר לרחוב.

העמוד של העמותה לתיירות חיפה לטיילת מונה בפנורמה את מפרץ חיפה, הקריות, עכו, נהריה, הרי הגליל וראש הנקרה, ומוסיף את החרמון, הנקודה הצפונית ביותר בארץ. החרמון רחוק מאוד, מעבר לגליל, ולא כדאי לתכנן טיול סביבו. החצי הקרוב של הרשימה, עד ראש הנקרה, הוא החלק האמין.

הטיילת נתרמה ולא נבנתה מתקציב העירייה. פול ומיי גולדשמידט היו תושבי חיפה שעלו מדרום אפריקה, והם נתנו את הטיילת לעיר לזכר בנם לואי, שנהרג בתאונת דרכים ב-15 במאי 1971. המקורות העבריים לא מסכימים על שמו העברי: הערך על הטיילת מציין לואי (אוריאל), והערך על השכונה שסביבה לואי (אריאל).

העבודה האחרת של פול גולדשמידט נמצאת על אותה צלע הר. הוא היה הקבלן הראשי של הגנים הבהאיים, וכשהטיילת תוכננה היא נועדה לשמש גם כניסה אליהם מהרכס. הכניסה הזאת כבר לא בשימוש, ולכן מי שמגיע היום צריך ללכת לשער המרפסת הנפרד במספר 61 ולא לעבור מהטיילת ישר לגנים.

המתנה לא נגמרה בריצוף. לפי ויקיפדיה העברית, גם החניה והשירותים הציבוריים שמשרתים את הטיילת מומנו בידי המשפחה, ומאוחר יותר מימנו בני הזוג גולדשמידט שיפוץ של הגן הזואולוגי החינוכי בחיפה, גבוה יותר על הרכס, ובכלל זה עגלות חשמליות שאפשרו גם לאנשים עם מוגבלות בניידות לבקר בו. גם הגן הזואולוגי נושא את שם בנם.

התאריכים מקדימים את הטיילת מעט לדבר שהיא משקיפה עליו היום. היא נפתחה ב-1992; 19 המדרגות הבהאיות שמתחתיה, בתכנון פריבורז סהבא, נפתחו לקהל רק ביוני 2001. במשך 9 שנים זו הייתה תצפית על אתר בנייה.

הרעיון שדווקא מהקטע הזה של הרכס מסתכלים על חיפה ותיק בכמעט מאה שנה מהטיילת, והוא גרמני. הקיסר וילהלם השני הגיע לחיפה ב-25 באוקטובר 1898 על סיפון יאכטת הקיסר הוהנצולרן, וירד לחוף על מזח באורך 65 מטר וברוחב 6 מטר שהמהנדס הטמפלרי גוטליב שומכר בנה בשבילו ליד המושבה הגרמנית, כדי שהקיסר ידרוך לראשונה על קרקע שבנו גרמנים. באותו יום עלתה הפמליה לכרמלהיים, היישוב הגרמני על ההר, ובדרך חזרה עצרה כדי להשקיף מהגובה על חיפה ועל המושבה.

פרידריך קלר, אחד ממנהיגי הטמפלרים, החליט לתרום קרקע בכרמל לציון הביקור. כשנה לאחר מכן הציגו הטמפלרים תוכנית לפארק שיעלה מהכביש אל הכרמל עד הנקודה שממנה השקיפו הקיסר ופמלייתו. הקצה הרחוק סומן בתוכנית כקייזרפלאץ, מרפסת הקיסר, ושם היה אמור לעמוד אובליסק לכבוד וילהלם ואשתו אוגוסטה ויקטוריה.

האובליסק נחנך בראש הכרמל ב-25 באוקטובר 1910, בדיוק 12 שנה אחרי היום שבו ירד הקיסר לחוף. ספינת מלחמה גרמנית הייתה אמורה לעגון בחיפה עם קבוצת מלחים לטקס, אבל התוכנית בוטלה על רקע המתיחות בין הגרמנים לטורקים אחרי רצח האיכר הטמפלרי פריץ אונגר בנויהארדטהוף. בכל אוקטובר עד מלחמת העולם הראשונה קיימו הטמפלרים במקום את חג הקיסר.

המלחמה שמה לזה סוף. ליד האובליסק נחפרה עמדת תותח, הבריטים תפסו את הגבעה כשכבשו את חיפה, אדמת הפארק הופקעה, והאנדרטה נהרסה בסופו של דבר. הגרמנים בנו אותה מחדש; ואז גורשו הטמפלרים במלחמת העולם השנייה, המקום הוזנח, והאובליסק נעלם מתחת לשיחים.

כמעט כלום. האובליסק שעומד בחורשה הקטנה בקצה המערבי של הטיילת הוא שחזור, שסודר לקראת ביקורו ב-1982 של הנסיך לואי פרדיננד מפרוסיה, נכדו של הקיסר, בדחיפתו של אלכס כרמל, החוקר הראשון שעסק ברצינות בטמפלרים בארץ. העמוד המשוחזר פונה דרומה. המקורי פנה צפונה.

גם הכיתוב שוחזר, וההבדלים מתועדים. במקור נחקקו WILHELM II, J.R., Auguste, Victorja, J.R. ו-25 Okt. 1898, עם נקודות במקומות שהלוח החדש לא משתמש בהם; בלוח החלופי כתוב AUGUSTA VICTORIA והתאריך כתוב במלואו, 25 OCTOBER 1898. לצדו הוצבו שלטי הסבר בעברית ובאנגלית.

תותח הים שליד האובליסק הגיע מאוחר יותר ולא שייך לאף אחד ממי שהיה כאן. זה תותח בלגי בטעינת לוע בדגם צרפתי, שיוצר בלייז' ב-1857, הועלה מגן הזיכרון ברחוב חסן שוכרי והוצב כאן, כלשון המקור העברי, כמשקל נגד לצד הגרמני והטורקי שהפסיד במלחמה.

שאר הטיילת הוא פיתוח נוף עירוני כן משנות ה-90 שהונח על גנים ציבוריים משנות ה-50, וזו לא ביקורת. מה שבאמת ותיק בקטע הזה הוא קו המבט עצמו, והעובדה שמישהו חשב שכדאי להפוך אותו לרשמי בסביבות 1899.

הטיילת עוברת בין המלון שבקצה המזרחי שלה, שפעל בשם נוף ובשם ביי ויו, לבין האובליסק של הקיסר במערב. בתוך הקטע הזה היא כוללת את גן יפה נוף, שתכנן האדריכל החיפאי שמואל רוזוב כחלק מתוכנית הגנים הציבוריים של העיר בשנות ה-50, עם בריכה שמזין מפל קטן. פסל הברונזה של איילה ועופר על שפת המים מיוחס לפסל אריה רזניק, אבל הייחוס לא חד-משמעי: המקור שהערך העברי מביא עבורו הוא ידיעה בעיתון מ-1954 על פסל חדש בגן האם, הפארק הגדול כמה רחובות משם.

המבנה העגול שעומד על עמודים אלכסוניים מעל השביל הוא הרונדו, המסעדה של מלון דן כרמל, גם הוא של רוזוב, שתכנן את המלון; העבודה עליו התחילה ב-1961 והוא נפתח במרץ 1963. בתוכניות המקוריות היה אמור לעמוד מתחת למסעדה קיוסק. הוא לא נבנה, והרחבה הפתוחה שמתחת לרונדו הפכה במקום זה לחלק מהטיילת.

מרפסת התצפית בולטת מעל הרחוב ולא נסוגה מאחוריו, וזה מה שנותן לתהום את האפקט שלה. התיאור של העמותה לתיירות להליכה מונה צמחייה תרבותית פורחת ששתולה בתוך חורש ים תיכוני, מדשאות רחבות ופתוחות לצד פינות קטנות ונסתרות, ספסלים ומגרש משחקים גדול לילדים.

בקצה הרחוק מהאובליסק, בין בית מיינץ למגדלי פנורמה, עומדת אנדרטה ל-73 החיילים שנהרגו כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל שאר ישוב ב-4 בפברואר 1997. חמישה מההרוגים היו תושבי חיפה. הערך העברי על השכונה ממקם את האנדרטה בקצה הטיילת; הערך על האסון מציין את הכתובת שלה בשדרות הנשיא, השדרה שממש מאחור.

• גן יפה נוף והבריכה עם האיילה והעופר, משנות ה-50
• הרונדו, המסעדה העגולה של דן כרמל על עמודים אלכסוניים
• מרפסת התצפית שבולטת מעל רחוב יפה נוף
• מגרש משחקים גדול לילדים ומדשאות פתוחות
• האנדרטה ל-73 ההרוגים באסון המסוקים ב-1997
• האובליסק של הקיסר והתותח הבלגי מ-1857, בקצה המערבי

הטעות הנפוצה ביותר כאן היא להתייחס לטיילת ולתצפית העליונה של הגנים הבהאיים כאל מקום אחד. הם שניים, משני צדי רחוב יפה נוף, ורק לאחד מהם יש כללים. האתר של המרכז הבהאי העולמי מציין את כתובת המרפסת ביפה נוף 61, פתוחה כל יום 09:00-17:00, סגורה בימים הקדושים לבהאים וביום כיפור, הכניסה בחינם ולא צריך להזמין. הוא מתאר שלוש רחבות תצפית ומזרקת מים שמגיעים אליהן בשני גרמי מדרגות.

כללי הלבוש וההתנהגות חלים בתוך השער ההוא ולא בטיילת: כתפיים וברכיים מכוסות בלי קרעים בבד, בלי נשק, בלי בעלי חיים ובלי אוכל או שתייה מלבד בקבוק מים, וגם מסטיק ועישון אסורים. המרפסת היא נקודת תצפית בלבד, והירידה ממנה דרך המדרגות אינה חלק מביקור עצמאי.

האתר הבהאי מחזיר טובה ומפנה את המבקרים בחזרה אל מעבר לכביש, ומציין שטיילת לואי נמצאת ממש ממול ונותנת גישה רגלית לחנויות ולמסעדות שבסביבה. הוא גם מפרסם את הפרטים המעשיים שהמפעיל של הטיילת עצמה לא מפרסם: חניה ברחוב יפה נוף, שני מקומות חניה נגישים מסומנים 50 מטר מערבית לכניסה למרפסת, ושירותים ציבוריים 100 מטר מזרחית לה, השירותים הנגישים הקרובים ביותר ברחוב.

כדאי לבדוק סגירה אחת עדכנית לפני שיוצאים. לפי מה שפורסם באוגוסט 2026, מקדש הבאב עצמו סגור לקהל מ-9 באוגוסט עד 5 בספטמבר 2026, והגנים החיצוניים נשארים פתוחים כל יום 09:00-17:00. המרפסת ביפה נוף היא תצפית על המדרגות ולא כניסה למקדש, כך שהסגירה לא חלה עליה, אבל שעות הגנים משתנות בימים הקדושים לבהאים, וכדאי לוודא אותן באותו יום.