שוקי העיר העתיקה

שום דבר כאן לא משולט כ'שוק הערבי', כי בערבית אין לכל הדבר הזה שם אחד. מה שהמבקרים חווים כבזאר רציף אחד הוא אוסף של שווקים בעלי שמות נפרדים שבמקרה מתחברים, ולכל אחד ההיסטוריה שלו, הבעלים שלו, ובעבר גם המקצוע שלו.

שתי כניסות מזינות אותו. משער יפו, רחוב דוד יורד מזרחה במדרגות נמוכות לאורך התפר בין הרובע הנוצרי לרובע הארמני. זו הסמטה שבה הכי הרבה הולכים בעיר העתיקה והיקרה ביותר, כי עוברים בה מתפללים בדרך לכותל המערבי, צליינים בדרך לכנסיית הקבר וכמעט כל מבקר שמגיע באוטובוס. משער שכם, שוק ח'אן א-זית יורד דרומה לכיוון כנסיית הקבר והרובע היהודי, ושם העיר העתיקה עושה את הקניות שלה. שמו פירושו רחוב סוחרי השמן, על שם ח'אן שבו אחסנו שמן זית מהתקופה הממלוכית ואילך; במקום שרד בית בד ממלוכי. התחנה השביעית בוויה דולורוזה נמצאת ברחוב הזה, ולכן תהלוכות וארגזי ירקות חולקים אותו.

בצומת של שני הצירים האלה השוק מתפצל לשלוש הסמטאות המקורות המקבילות שנקראות בדרך כלל שלושת השווקים, ומעבר להן רחוב דוד ממשיך מזרחה כרחוב השלשלת. שני שווקים מרשימים במיוחד נמצאים בצד הציר ושווים את הסטייה: שוק הכותנה (סוק אל-קטאנין), שוק סוחרי הכותנה הממלוכי שנפתח מזרחה אל הר הבית, ושוק אפתימוס, בחצי המערבי של המוריסטן.

• רחוב דוד: משער יפו, במדרגות, מזכרות ובדים במחירי תיירים.
• שוק ח'אן א-זית (רחוב בית הבד): משער שכם, כ-400 מטר, אוכל, תבלינים, ממתקים ובדים, 108 יחידות מסחר שנספרו ב-2019.
• שלושת השווקים: שוק הקצבים (סוק אל-לחאמין), שוק הבשמים (סוק אל-עטארין) וסוק אל-ח'וואג'את, שלוש סמטאות מקורות זו לצד זו על תוואי הקרדו הרומי.
• רחוב השלשלת: 308 מטר מזרחה מרחוב דוד ועד שער השלשלת של הר הבית, שוק של 110 חנויות בין מאוזוליאומים ובתי ספר ממלוכיים.
• שוק הכותנה: שוק סוחרי הכותנה מ-1336–37, 95 מטר של קמרון חבית עם 60 חנויות, ח'אן ושני בתי מרחץ.
• שוק אפתימוס: שוק קטן ומתוכנן מ-1903 בתוך המוריסטן, והיום בעיקר מוצרי עור ובתי קפה.

שלושת השווקים הם המאובן הברור ביותר של ירושלים הרומית ששרד מעל פני הקרקע. באיליה קפיטולינה של אדריאנוס היה קרדו מקסימוס מוקף עמודים שירד דרומה ממה שהוא היום שער שכם, והרחוב שמתחת לשוק הקצבים תוארך לסביבות 70 לספירה, ונשאר דרך אחת לאורך התקופה הביזנטית. מתישהו אחרי זה חולקה השדרה לאורכה לשלושה רחובות צרים מקבילים וקורתה. אתר התיירות של ירושלים עצמה מציין את הסימן המסגיר: הרוחב המשותף של שלוש הסמטאות הוא רוחב הקרדו הרומי והביזנטי. לא ברור מתי בוצעה החלוקה, ומציעים גם את התקופה המוסלמית הקדומה וגם את התקופה הצלבנית.

הרגע המתועד ביותר הוא 1152, כשמליסנדה, מלכת ירושלים, הקימה את מה שהמקורות מכנים השוק המשולש: שלושה שוקי רחוב צמודים, מסודרים ממזרח למערב לאורך הקרדו. אדריאן בואס מתעד שהיא העסיקה בבנייה פועלים מוסלמים ממגנה מהומריה, הכפר שנקרא היום אל-בירה. הסמטה המערבית לא הייתה אז שוק בשר בכלל אלא Rue des Herbes, רחוב העשבים. בתיאור של מירון בנבנשתי מופיעים דגים, ביצים, עופות, גבינה, תבלינים ופירות, שמכרו בו חנוונים פרנקים וסורים זה לצד זה.

לסמטה האמצעית היה שם טוב יותר. הצלבנים קראו לה מלקיזינה (Malquisinat), שפירושו בישול רע, והיא מכרה ארוחות מבושלות, כנראה לצליינים שלא היה להם איפה לבשל. בתקרה שלה נפערו פירים להוצאת העשן, מכוסים בקשתות אבן או בתריסים כדי שהגשם יישאר בחוץ. השם נשאר: במאה ה-15 הכרוניקן מוג'יר א-דין עדיין קרא לה סוק א-טבאח'ין, שוק הטבחים, והיא מופיעה בשם הזה במסמכי ווקף. זו הסמטה שנקראת היום סוק אל-עטארין, שוק הבשמים, כך שהריח השתנה לגמרי והמבנה לא.

ב-1188, שנה אחרי שכבש את העיר, הקדיש צלאח א-דין את השוק לווקף, ומאז הוא שייך לווקף. לכן הווקף של ירושלים, ולא עירייה או חברה, מתחזק את הסמטאות האלה היום.

התשובה הכנה לשאלה מה מקורי כאן היא: הגג והקירות, ומעט מאוד חוץ מזה. ההערכה של מירון בנבנשתי מ-1970 לגבי שוק הקצבים הייתה שהקמרונות והחנויות הצלבניים השתמרו, אבל הריצוף וחזיתות החנויות שונו עד לבלי הכר, וזו עדיין הדרך הנכונה להסתכל על שלוש הסמטאות. מעל גובה הראש המאה ה-12 שלמה. מתחת לגובה הראש יש תריסי גלילה, אריחים, פלורסנטים וסחורה.

כדאי לזכור את המידות, כי הן מסבירות למה הסמטאות מרגישות כמו שהן מרגישות. שוק הקצבים באורך 125 מטר וברוחב 3.71 מטר, וקמרונות הצלב שלו יוצאים מקשתות מחודדות שנישאות על 28 עמודים, כשראש הקמרון 6.1 מטר מעל הרחוב, הכול מאבן גיר מתקופת הטורון. יש בו 83 חנויות, 41 בצד המערבי ו-42 בצד המזרחי. שוק הבשמים באורך של כ-150 מטר על שטח של כ-8 דונם, הוא מקורה בקמרונות צולבים עם פתחים במרכזם שמכניסים אור יום, ויש לו ארבע כניסות.

יש כאן גרפיטי צלבני גלוי לכל מי שמרים את העיניים אל הפתחים. על כמה קשתות חנויות בשוק הבשמים חרותה האות T בתוך מגן משולש, שמפורשת כסימן בעלות של הטמפלרים, ועל אחרות האות T בתוך עיגול, שמיוחסת למסדר הטבטוני. על אחרות כתוב באותיות גותיות SCA ANNA: החנויות האלה היו שייכות כנראה לנכסי כנסיית אנה הקדושה, שהפיקה מהן הכנסה. אחרי שצלאח א-דין הפך את הכנסייה למדרסת א-צלאחיה, דמי השכירות של אותן חנויות הופנו להקדש של המדרסה.

לא כל מה שמעל התריסים צלבני, ושם המבקרים טועים. המחקר של אמנון כהן על רישומי בית הדין העות'מאני מראה ששוק הבשמים נבנה מחדש במידה רבה ב-1565, במסמכים שקוראים לו שוק סוחרי התבלינים החדש. שוק הנחושתנים עבר לקצה הצפוני של שוק הקצבים ב-1860, ושם עובד ציפוי הנחושת לשערי מסגד אל-קבלי וכיפת הסלע. שוק אפתימוס הוא תכנון עירוני מ-1903 על קרקע שהוקצתה לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית ב-1868. המבנה שהשתנה הכי מעט מכולם אינו צלבני בכלל: שוק הכותנה, שנבנה ב-1336–37 עבור הסולטן הממלוכי א-נאצר מוחמד בידי המושל שלו תנכז, לא עבר שום שינוי יסודי מאז שנבנה, לפי ההערכה של Discover Islamic Art.

השמות הם תוויות היסטוריות, לא מדריך קניות, ומבקר שייקח אותם מילולית יבלה אחר צהריים מבולבל. הרגולציה העות'מאנית פעם דאגה שיהיו מדויקים: רישומים מ-1582 מונים שבעה שווקים שלכל אחד מהם הוקצה מקצוע אחד, וכל התבלינים שהגיעו לירושלים היו חייבים להימכר בשוק הבשמים. הכלל הופר כמעט מיד, ומתועד קצב שסחר בשוק הבשמים במאה ה-16.

קל לעקוב אחרי הסחיפה מאז. בשוק הקצבים יש 100 חנויות לפי הספירה ההיסטורית, ורובן לא קצביות: סקר של הגאוגרף נורמן דלין מ-1987 מצא ש-13 מתוך 81 עדיין עבדו כקצביות. סוק אל-ח'וואג'את, הסמטה המזרחית, היה שוק הצורפים וסוחרי הבדים; היום רק החצי הדרומי שלו פתוח, בעיקר שטיחים וטקסטיל. סוק אל-עטארין עדיין מוכר תבלינים, בשמים ותרופות עממיות, התווית היחידה שהחזיקה מעמד: הרופא השווייצרי טיטוס טובלר ספר שם במאה ה-19 67 חומרי מרפא שונים בחנות אחת וכינה אותו שוק התרופות של ירושלים.

המקצועות שגדלו הם אלה שמכוונים לעוברים ושבים. שוק הכותנה, שנבנה בשביל כותנה, מוכר היום מתנות, מחרוזות תפילה ובגדים למי שבדרך לאל-אקצא, ובח'אן שלו נמצאים משרדים של מחלקת הווקף האסלאמי ושל אוניברסיטת אל-קודס. שוק אפתימוס עבר ברובו לעור. ברחוב השלשלת, בתי המלאכה פינו את מקומם במהלך המאה ה-20 למכולות, למסעדות ולבתי קפה, ואחרי 1967 לחנויות מזכרות שמשרתות את הכותל המערבי ואת הר הבית.

היוצא מן הכלל, והסיבה לבוא בשישי בבוקר, הוא שוק ח'אן א-זית. חקלאים מביאים אליו תוצרת למכירה, והרחוב עדיין מחזיק את הבשר, הבדים, הממתקים והתבלינים שמשקי הבית של העיר העתיקה עצמה קונים. זה החלק בשוק שהכי פחות משחק לתיירים.

• שוק הקצבים: נקרא על שם הקצבים, 100 חנויות היסטורית, ורובן מוכרות היום בשר, ירקות וכלי בית ולא רק בשר.
• שוק הבשמים: בשמים, תבלינים, חומרי ריח וצמחי מרפא, לצד תכשיטים, אלקטרוניקה ובגדים.
• סוק אל-ח'וואג'את: צורפים וסוחרי בדים בעבר, היום שטיחים וטקסטיל בחצי הדרומי בלבד.
• שוק הכותנה: כותנה עד התקופה הממלוכית, היום מזכרות ותשמישי קדושה.
• שוק אפתימוס: מוצרי עור, חנויות אומנות וכמה בתי קפה סביב מזרקה.

השוק מתכווץ כבר זמן רב יותר מהמשבר הנוכחי, והסוחרים מונים את אותן סיבות בכל פעם ששואלים אותם. הארנונה באה ראשונה: היא מוטלת לפי שטח הרצפה, בין שנמכר משהו ובין שלא. הגישה באה שנייה. אל-ג'זירה ו-The New Arab דיווחו שניהם שסיפוח מזרח ירושלים ב-1967, המחסומים וגדר ההפרדה ניתקו את שוק הבשמים מהלקוחות מהגדה המערבית שבשבילם הוא נבנה. ב-2016 דיווחה אל-ג'זירה בערבית ש-68 מ-100 החנויות בשוק הקצבים סגורות, תחת הכותרת שהשוק נושם את נשימתו האחרונה, וציינה את עליית המסים ואת המעבר למוסררה כסיבות. היא פרסמה דיווח דומה ב-2025.

ואז הגיעה קריסת התיירות. לירושלים הגיעו 4.4 מיליון מבקרים ב-2019 ו-330,000 ב-2024. Jerusalem Story, שכתב באוקטובר 2025, העריך ב-80 אחוזים את שיעור העסקים בעיר העתיקה שהפסיקו לפעול, ברובע שבו נספרים 5,920 מפעלים כלכליים, וכ-40 אחוזים מהם מתפרנסים מתיירות. חיג'אזי רשק מלשכת המסחר והתעשייה של ירושלים מציין שיעור סגירת חנויות בשוק של כ-30 אחוזים ב-2020, שעלה משמעותית אחרי אוקטובר 2023. מלאי המלונות במזרח ירושלים ירד מיותר מ-40 מלונות ואכסניות ל-24, לפי ראיד סעדה מאיגוד התיירות הפלסטיני.

אפילו הגודל של הדבר שנוי במחלוקת. סקר שדה ב-2019 וב-2020 ספר 2,075 חנויות בשוק; לשכת המסחר הפלסטינית מעריכה כ-1,400; הרשויות הישראליות ספרו 1,896 עסקים בשנות ה-90. לפי הערכות לא רשמיות, בשוק עובדים בין 2,600 ל-3,700 איש. אף גוף לא מפרסם נתון שהוא מוכן לעמוד מאחוריו, כך שכל מספר שמצוטט לגודל השוק צריך להיקרא כהערכה עם תאריך.

יש כסף שמגיע בכיוון ההפוך, בסכומים קטנים. ב-2023 מימנה לשכת המסחר והתעשייה של כווית שיפוץ ופתיחה מחדש של 16 חנויות בשוק הקצבים, בעלות מדווחת של כ-300,000 דולר. מה זה אומר על תריס מסוים בסמטה מסוימת, אף אחד לא יכול להגיד כרגע, ולכן כדאי להגיע מתוך ציפייה שחלק מהשוק יהיה סגור.