ויה דולורוזה

ההליכה מתחילה ברובע המוסלמי, בחצר בית הספר אל-עומריה, באתר שהמסורת מזהה עם מצודת אנטוניה, ומסתיימת ברובע הנוצרי, בתוך כנסיית הקבר. האורכים שפורסמו שונים: בערך בוויקיפדיה האנגלית מופיעים כ-600 מטרים, ב-See the Holy Land כ-500 מטרים, ואף אחד מהם לא מופרך, כי למסלול אין קו מדרכה קבוע וכל אחד חותך פינות אחרת. בשטח זה עשר דקות הליכה, והרבה יותר מזה של עצירות.

תשע התחנות הראשונות בחוץ. תחנה I היא חצר בית הספר, שלא תמיד פתוחה. תחנה II היא המתחם הפרנציסקני שמולה, ובו כנסיית ההלקאה וקפלת הגזירה, וקשת אקה הומו חוצה את הסמטה ממש אחריו. תחנות III ו-IV נמצאות קצת יותר למטה ברחוב הגיא (אל-ואד), ליד קפלות ארמניות-קתוליות, תחנה V בפינה שבה המסלול פונה בעלייה ושבה, לפי המסורת, שמעון איש קירנה לקח את הצלב, תחנה VI ליד כנסיית ורוניקה הקדושה היוונית-קתולית, תחנה VII בצומת עם שוק ח'אן א-זית, תחנה VIII ליד מנזר יווני אורתודוקסי, ותחנה IX בכניסה לפטריארכיה הקופטית האורתודוקסית, מעל כנסיית הקבר.

תחנות X עד XIV כולן בתוך הכנסייה. תחנה X, שבה מפשיטים את ישו, נמצאת בקפלת הפרנקים; XI, ההצמדה לצלב במסמרים, ו-XII, המוות, הן הקפלה הקתולית והקפלה היוונית על סלע הגולגותא; XIII הוא המזבח הקתולי של גבירתנו המתייסרת; ו-XIV הוא הקבר עצמו, באדיקולה שמתחת לרוטונדה.

הסימונים עצמם צנועים וקל לפספס אותם: ספרות רומיות שקבועות בקירות מעל גובה הראש, ופסלי ברונזה שנוספו בתחנות ב-2019 ומראים מה כל אחת מהן מציינת. אין מחסומים, אין שלטי מסלול ואין קופות. כמה מהתחנות נמצאות באמצע רחוב מסחרי עמוס, ולתחנה התשיעית מגיעים כשיוצאים מהשוק ועולים.

• תחנות I עד IX: בחוץ, מבית הספר אל-עומריה דרך רחוב הגיא ושוק ח'אן א-זית
• תחנות X עד XIV: בפנים, בכנסיית הקבר, מקפלת הפרנקים ועד האדיקולה
• סימונים: ספרות רומיות על הקירות, ופסלי ברונזה שנוספו ב-2019
• כיוון: הולכים משער האריות לכיוון הכנסייה, הפוך מהכיוון שבו הפרנציסקנים הלכו בה בהתחלה

צליינים הלכו לגולגותא הרבה לפני שמישהו ספר תחנות. תיאורים ביזנטיים מהמאות ה-4 וה-5 מתארים תהלוכות שיצאו מהר הזיתים ונכנסו לעיר דרך מה שהוא היום שער האריות, בלי עצירות קבועות בדרך. עד המאה ה-8 עברה התהלוכה מערבה וכללה את הר ציון ואת כנסיית איה סופיה, שבה האמינו אז שעמד הפרטוריום, ואחרי הפילוג בין המזרח למערב היו מסלולים מתחרים, וכל אחד העדיף את הכנסיות שבשליטת הזרם שלו. בתקופה הצלבנית נקרא הרחוב שבתוואי הנוכחי רחוב יהושפט.

הפרנציסקנים הגיעו עם מנדט רשמי. הפרובינציה שלהם בארץ הקודש מתוארכת ל-1217, והבולה Nuper Carissimae של האפיפיור קלמנס השישי ייסדה את המשמורת. מסביבות 1350 הנזירים הפעילו מסלול רשמי לצליינים, והוא עבר בכיוון ההפוך: יצא מכנסיית הקבר אל בית פילאטוס, במקום ללכת לפי סדר האירועים. בסביבות 1517 הם הפכו אותו, ומאז הולכים בו לפי סדר הסיפור.

הספירה התרחשה במקום אחר. אירופים שלא יכלו לנסוע לירושלים בנו העתקים של המסלול בבית, עם שבע עד שלושים עצירות; את גרסת ארבע עשרה התחנות מייחסים בדרך כלל לדרך הצלב בלוון מ-1505. האפיפיור אינוקנטיוס האחד עשר התיר לפרנציסקנים להקים תחנות בכנסיות שלהם ב-1686, וב-1731 הרחיב האפיפיור קלמנס השנים עשר את הזכות לכל הכנסיות וקבע את המספר על ארבע עשרה. בריטניקה מתארת את מה שקרה אחר כך בלי כחל ושרק: במאה ה-18 נענו הפרנציסקנים לרגש הדתי המערבי וסיפקו בירושלים ארבע עשרה תחנות בהתאם.

לכן המסלול הנוכחי מתוארך למאה ה-18 ולא לעת העתיקה, ולכן כמה תחנות בודדות הוצבו במקומן הנוכחי רק במאה ה-19. תחנות I, IV, V ו-VIII במיוחד נקבעו מאוחר כל כך. חמש מארבע עשרה התחנות, ובהן שלוש הנפילות, הפגישה עם אמו ו-ורוניקה שמנגבת את פניו, לא מתועדות בברית החדשה בכלל.

הדבר העתיק ביותר שנראה במסלול לא מהמאה הראשונה. את הקשת שחוצה את הסמטה אחרי התחנה השנייה, שנקראה זמן רב קשת אקה הומו על שם דברי פילאטוס, בנה אדריאנוס כשער בעל שלוש קשתות לפורום המזרחי מבין שני הפורומים של איליה קפיטולינה, הקולוניה שנוסדה על חורבות ירושלים אחרי 130 לספירה. היא מאוחרת בכמאה שנה מהאירועים שעל שמם היא נקראת.

אותו דבר נכון לגבי הריצוף המפורסם ביותר בעיר. מתחת למנזר אחיות ציון, ליד הקשת הזאת, נמצאת בריכת הסטרותיון, בור מים פתוח חצוב בסלע שבנה הורדוס הגדול במאה ה-1 לפנה"ס, בגודל 52 על 14 מטרים. מאוחר יותר כוסתה הבריכה בשני קמרונות חבית שנשאו ריצוף של לוחות אבן, והריצוף הזה הוצג במשך דורות כליתוסטרוטוס, רצפת האבן מהבשורה על פי יוחנן שבה נגזר דינו של ישו. הארכיאולוג הדומיניקני הצרפתי פייר בנואה בחן אותו מחדש ותארך את הקמרונות ואת לוחות האבן למאה ה-2 לספירה, בני זמנה של קשת אקה הומו. האבנים רומיות. הן לא האבנים של המשפט.

המבנים בתחנות מודרניים ברובם. למתחם שבתחנה השנייה יש שורשים צלבניים, אבל הוא הוזנח במשך מאות שנים תחת השלטון העות'מאני; איברהים פאשה המצרי נתן אותו לפרנציסקנים ב-1838, ב-1839 בא שחזור חפוז בכסף של הדוכס מקסימיליאן יוזף בבוואריה, והכנסייה שעומדת שם היום נבנתה בין 1928 ל-1929 בידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שעבד בכוונה בסגנון של המאה ה-12. הכיפה שלה מעוצבת כזר קוצים. רוב שאר קפלות התחנות הן יסודות מהמאות ה-19 וה-20 של העדות השונות.

בסוף המסלול הבניין באמת עתיק. את כנסיית הקבר בנה קונסטנטינוס בסביבות 326 לספירה, והיא נחנכה ב-335, נהרסה בידי הח'ליף הפאטמי אל-חאכם ב-1009, נבנתה מחדש עד 1048 ועוצבה מחדש במידה רבה בידי הצלבנים במאה ה-12, וזה המבנה שהמבקרים עוברים בו היום. הסידורים בתוכה מוקפאים לפי הסטטוס קוו של 1852, שמחלק זכויות בין שש עדות ומחייב הסכמה של כולן לכל שינוי.

• ימי אדריאנוס, בערך 130 לספירה: קשת אקה הומו, הקמרונות מעל בריכת הסטרותיון ולוחות האבן שמעליהם
• הרודיאני, המאה ה-1 לפנה"ס: בריכת הסטרותיון עצמה, שנחצבה כבור מים פתוח
• צלבני, המאה ה-12: המבנה של כנסיית הקבר בתחנות X עד XIV
• המאות ה-19 וה-20: רוב קפלות התחנות, וכנסיית ההלקאה מ-1928 עד 1929
• 2019: פסלי הברונזה שמסמנים היום את התחנות

כל המסלול תלוי בשאלה אחת שלא נפתרה: איפה היה הפרטוריום, כלומר איפה המושל הרומי שמע את המשפט. התשובה המסורתית, והסיבה שההליכה מתחילה איפה שהיא מתחילה, היא מצודת אנטוניה, המצודה שהורדוס הגדול בנה בפינה הצפונית-מערבית של הר הבית וקרא לה על שם מרקוס אנטוניוס. הנימוק בעדה מעשי: נציב היה רוצה להיות ליד המקדש בחגי העלייה לרגל, כשהסיכוי למהומות היה הגבוה ביותר.

גם הנימוק נגדה חזק. פילון ויוסף בן מתתיהו מרמזים שהמושלים הרומים שהו בארמון הורדוס בגבעה המערבית, ליד שער יפו של היום, והארמון הזה התגלה מחדש מתחת למצודה שם ב-2001. ב-2009 זיהה הארכיאולוג שמעון גיבסון באתר חצר מרוצפת עם במה מוגבהת, שתואמת את התיאור בבשורות של כס המשפט. לפי הקריאה הזאת המסלול האמיתי התחיל בכלל בקצה השני של העיר העתיקה. הצעה שלישית ממקמת את הפרטוריום בארמון החשמונאי, בערך בין השניים.

הארכיאולוגיה לא עזרה לאתר המסורתי. פייר בנואה לא מצא תמיכה באנטוניה בעלת ארבעת המגדלים של השחזורים המקובלים, והשרידים ששרדו מרמזים על שטח של כ-112 על 40 מטרים. ומביך עוד יותר: בימי חייו של ישו, השטח בשתי התחנות הראשונות היה תפוס בבריכה פתוחה גדולה, מקום גרוע לקיים בו משפט, והריצוף שמעליה הונח רק כשאדריאנוס בנה את האזור מחדש.

החוקרים לא הכריעו בזה, וכנראה גם לא יכריעו. מה שהוויה דולורוזה משמרת הוא מסלול שקודש במאות שנים של הליכה ולא מסלול שהוכח בחפירה, והפרנציסקנים שמובילים אותו אומרים זאת בעצמם.

המסלול חופשי ופתוח בכל שעה כי הוא רחוב. מה שלא תמיד פתוח הוא כל מה שעליו. התחנה הראשונה היא חצר של בית ספר שנכנסים אליה ברשות השרת, והשעות שפורסמו הן ב'-ה' ושבת 14:30 עד 18:00 ושישי 14:30 עד 16:00, כך שרוב מי שהולך בבוקר מוצא אותה סגורה. כנסיית ההלקאה בתחנה השנייה מופיעה ברשימה של מרכז המידע הנוצרי של המשמורת עם שעות 07:00 עד 18:00 בקיץ ועד 17:00 בחורף, אם כי במקורות אחרים מופיעה הפסקה ארוכה בצהריים, והבזיליקה של אקה הומו עם הליתוסטרוטוס מופיעה עם שעות 08:00 עד 17:00.

האירוע הקבוע היחיד הוא התהלוכה. נזירים פרנציסקנים מובילים כל יום שישי את דרך הצלב לאורך כל המסלול, ויוצאים מבית הספר אל-עומריה שמול מנזר ההלקאה ב-16:00 בקיץ וב-15:00 בחורף, בליווי קוואסים במדים עות'מאניים. זה הזמן שבו הסמטאות הכי עמוסות, והפעם היחידה שבה הולכים במסלול כקבוצה אחת ולא אחד-אחד.

חמש התחנות האחרונות תלויות בכך שכנסיית הקבר פתוחה, ויש לה שעות משלה: מרכז המידע הנוצרי מפרסם 05:00 עד 20:45 בקיץ, עם סגירה ב-20:00 באוקטובר, ו-04:00 עד 19:00 בחורף, עם סגירה ב-19:30 במרץ. הכניסה חופשית. מי שמגיע לתחנה התשיעית אחרי שהכנסייה נסגרה נשאר עם הליכה חסרה בחמש תחנות.

שתי עצירות בתשלום נמצאות ממש על המסלול, וכדאי לדעת עליהן. מוזיאון טרה סנטה במנזר ההלקאה גובה ₪15 למבוגר ו-₪10 בהנחה על חלק אחד, או ₪20 על כרטיס משולב, והמצגת הרב-תקשורתית שלו נמשכת כחמש עשרה דקות בעשר שפות. כנסיית אלכסנדר נייבסקי הקדוש שליד כנסיית הקבר, שבה חפירות רוסיות חשפו חלק מהעיר הרומית, גובה ₪5.