כואכב גנימאת ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופט נ' סולברג), אשר דחה עתירה מנהלית שהגישו המערערים על החלטת המשיבים שלא לאשר את בקשתם לאיחוד משפחות.

המערערת 1 (להלן: המערערת), תושבת ישראל, והמערער 2 (להלן: המערער), נישאו בשנת 1984. בשנת 1994 הגישה המערערת בקשה לאיחוד משפחות עבור המערער. הבקשה נדחתה בשל קיומה של מניעה ביטחונית. בשנת 2006 שבו המערערים והגישו בקשה לאיחוד משפחות. בקשה זו נדחתה אף היא בשל קיומה של מניעה ביטחונית, לא לפני שעתירה מנהלית שהגישו בעניין זה נמחקה. ערר שהגישו על ההחלטה נדחה ומשכך הוגשה עתירה מנהלית נוספת. עתירה זו נדחתה גם היא, לאחר שבית המשפט עיין בחומר שעל בסיסו נדחתה הבקשה. מכאן הערעור שבפנינו.

2.בדיון בפנינו עלתה שאלת השימוע עובר לקבלת ההחלטה. בא כוח המערערים גרס כי היה מקום לערוך למרשיו שימוע עובר לקבלת ההחלטה, תוך שהוא מפנה לפסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ (לא פורסם, 11.8.09). באת כוח המדינה הביעה הסכמתה לעריכת שימוע, ככל שהמערערים ישובו ויפנו בעניינם, אך הטעימה כי בפועל ניתנה לעותר זכות טיעון ומכל מקום, גם לפי פסק הדין בעע"ם 1038/08 הנ"ל אין משמעה של חובת השימוע דווקא על דרך של שימוע בעל-פה.

3.בהתאם לסעיף 3ד לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 לא יינתן לתושב האזור היתר לשהייה בישראל או רישיון לישיבה בישראל, אם סברו גורמי הביטחון המוסמכים כי אותו תושב האזור, המבקש האחר או בן משפחה שלהם עלולים להוות סיכון ביטחוני.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ועיינו בהסכמת בא כוח המשיב בחומר החסוי, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיבים, ולפיכך אנו דוחים את הערעור. יחד עם זאת, רשמנו בפנינו את הסכמת המשיבים כי ככל שהמערערים יגישו בקשה חדשה לאיחוד משפחות, תיבחן הבקשה מחדש תוך קיומו של שימוע.

ניתנה היום, י"ב בטבת תש"ע (29.12.09).