אייל זלמן נ' כספים (מבית גלובס) בע"מ

פסק-דין

במהלך עבודתו אצל המשיבה נפגע המערער בידו ממגע רגלו של עובד אחר. ברקע הפגיעה עמדה תגרה שנתפתחה בין השניים – כך על-פי אחת מגרסאות המערער, או בעיטה שלא בכוונה – על-פי גרסה אחרת של המערער. המערער סבור כי המשיבה, מעבידתו, אחראית לפגיעה בשל שהעובד האחר הוא בבחינת "שור מועד", "אקדח טעון", שהיה מעורב בשני אירועים אלימים גם בעבר. העובדה שהמשיבה המשיכה להעסיקו – כך טוען המערער – מהווה הפרה של חובתה לספק לעובדיה סביבת עבודה בטוחה.

בית המשפט המחוזי קבע, לאור הראיות שבאו לפניו, כי האירוע התרחש בעת שהמערער לא השלים עם העובדה שהעובד האחר יצא להפסקה, וניסה למשוך אותו בכוח מן המקום שבו היה מצוי. זה האחרון התגונן ושילח רגלו אל על ואילו המערער הניף את ידו לעבר אותו עובד וזו נתקלה ברגלו של זה. המערער עצמו, בחלק מגרסאותיו, הדגיש כי לא נעשה כלפיו מעשה תקיפה מכוון.

בית המשפט המחוזי מצא גם כי המשיבה לא הייתה יכולה ולא הייתה צריכה לצפות כי העובד יבצע תנועת הנפה ברגלו, כדי להדוף את המערער, וכי המערער ייפגע כתוצאה מכך. בית המשפט המחוזי לא מצא תשתית ראייתית מספקת לטענה כי אותו עובד היה בבחינת "שור מועד" שהמשיבה הייתה יכולה לצפות את התנהגותו כלפי המערער. יתרה מכך, העובד הפוגע לא נחשב בבחינת "שור מועד" – גם לא בעיני המערער עצמו; בעקבות התקרית נשוא הערעור ביקשה המשיבה לפטר את אותו עובד, אלא שאו-אז פנה אליה המערער והצהיר בפניה כי התנהגותו שלו בעת שמשך ודחף את העובד האחר היא שהביאה להתפרצות מצידו של האחר; המערער ביקש על-כן מן המשיבה שלא לפטר את הפוגע.

לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי. אלה גם אלה מעוגנים בחומר הראיות שבא לפניו.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ג בתמוז התש"ע (5.7.2010).